פרק 1:
סיום הלימודים:
אני לא יודעת מה קרה לי הכל היה מושלם עד שגיליתי את זה עד שהבנתי את זה, אני אוהבת אותו וזה לא ישתנה, אני לא יכולה יותר כל מה שעובר לי בראש קשור אליו אני כבר לא שולטת בעצמי. מצד אחד אני רק רוצה שזה יגמר אבל מצד שני אני מאושרת כשאני מרגישה ככה, מאז שזה התחיל אני מבולבלת מעוד ואני כבר לא מכירה את עצמי יותר אני אוהבת אותו אני אוהבת את......
שנה לפני:
שלום, קוראים לי מדיסון מגיס ואתם קוראים ביומן שלי, אני בת ה14 ובעוד כמה ימים אני מתחילה כיתה ט' (איזו התרגשות, נכון?), טוב חפרתי מספיק אני הפסיק לכתוב עכשיו, ביי.
"מדיסון" שמעתי את אימי קוראת לי "כן אמא" מחזירה לה מדיסון "את יכולה בבקשה ללכת לקנות חלב?" מדיסון אמרה לה "נגמר החלב?, טוב אני כבר יוצאת", "תודה" אומרת לה אימא. מדיסון שמה נעליים לקחה את המפתחות לביתה הלכה לכיוון הדלת פתחה אותה ושם מצאה את ליאם, חברה הטוב ביותר, "בול עמדתי לצלצל בדלת, אבל הקדמת אותי (שניהם צחקו). לאן את בכלל הולכת?" "אני הולכת לקנות חלב, אמא שלי בקשה ממני, רוצה להצטרף אליי?" הוא אמר "אוקיי, אבל אחריי זה נעשה משהו יותר מהנה בסדר?" "בסדר".
לאחר 10 דקות:
"אמא, הבנו את החלב" אמרה מדיסון, ליסה (ככה קוראים לאמא של מדיסון) החזירה לה כתשובה "תודה מותק, מה האיתי עושה בלעדייך" "גם אני אוהבת אותך אמא, אבל למה את זקוקה לחלב?" שאלה מדיסון ליסה אמרה "זאת הפתעה ואת זה את תכף תגלי" "אמא את מסקרנת אותי, נו בבקשה תגלי, גם ליאם רוצה לדעת (כשאמרה זאת הסתכלה על ליאם)" אמרה מדיסון "אז ליאם הצטרך גם לחקות" "אוקיי, אבל אני מכבה שעדה בקרוב, אני וליאם הולכים החוצה, ביי" "ביי חמודים" אמרה ליסה. מדיסון וליאם יצאו מהבית לרחוב, כבר היה חשוך והיה אפשר לראות את מגדל אייפל זוהר באורות הלבנים שלו, "אפשר ללכת למגדל אייפל? אני לא יודעת אבל יש לי חשק פתאום ללכת לשם, היום הוא שונה הוא יפיפה הוא מדהים הוא קסום" ליאם ענה לה "ברור, מה שבה לך" "תודה" אמרה מדיסון. השניים הלכו לכיוון מגדל אייפל, כשהגיעו השעה היתה מאוחרת וכמעט לא היה שם אף אחד והם עלו לקומה השנייה מדיסון הובילה, היא רצה למעקה החזיקה בו והסתכלה על כל פריז, העיר שבה נולדה. פתאום ברקע נשמה שיר מדיסון הכירה את השיר אבל לא ידעה מאיפה, היא הרגישה מוזר היא הרגישה ששמעה את השיר הזה לפני שנים רבות הוא ריגש אותה וכמעט בכתה היא היתה מרוכזת מעוד בשיר ולא שמה לב למה שקורה סביבה היא המשיכה להסתכל על פריז במיוחד עם השיר. פתאום שמעה את ליאם אומר לה "הכל בסדר מדיסון?" מדיסון ענתה לו "אני לא יודעת, השיר הזה אני בטוחה ששמעתי אותו ממזמן אבל אני לא יודעת מאיפה ואני לא יודעת מה אני מרגישה" ליאם אמר לה "הכל בסדר, אני בטוח שזה הירגע לך, פשוט תנשמי" מדיסון עשתה מה שהוא אמר ונשמה עמוק "טוב נראה לי שנלך, הכך אותך לבית שלך, בואי" אמר ליאם ומדיסון הלכה איתו. כשהשניים הגיהו לביתה של מדיסון הם נפרדו, ומדיסון נכנסה לביתה שם חיכתה לה אימא. "היי אמא" אמרה מדיסון "היי חמודה, יש לי משהו להודיע לך, אנחנו עוברים לגור בניו יורק עם אביך ואחיך" ליסה אמרה. "מה? באמת? מתיי?" אמרה מדיסון, ליסה ענתה לה "מחר בצהריים" "מחר! מה עם להיפרד מחברים שלי" ליסה ענתה לה "אני מצטערת אני הסביר לך בעתיד אבל עכשיו אנחנו צריכים לטוס" "אוקיי" מדיסון אמרה בבכי ורצה לחדרה. היא התקשרה מיד לליאם ושענה היא עדיין בכתה וליאם אמר "מדיסון מה קרה? למה את בוכה? זה בגלל השיר?" מדיסון אמרה "אמא שלי עכשיו אמרה לי שמחר אני עוברת לגור בניו יורק, אני התגעגע אלייך" ליאם היה עמום מעוד ולא יכל לדבר מה אני אעשה בלעדיה חשב לעצמו, "ליאם אתה שם?" אמרה מדיסון "כן פשוט אני בשוק ואני עצוב אני יתגעגע אלייך מעוד, את רוצה שאני אבו?" אמר ליאם "כן, תודה, אתה יודע שאני אוהבת אותך" ענתה מדיסון "ואני אותך, אני עוד 30 דקות מגיע" "ביי" "ביי".
לאחר 30 דקות:
הפעמון של הדלת מצלצל, "אני הפתח" צועקת מדיסון "מי זה מדיסון?" שואלת ליסה "זה ליאם הוא ישן אצלי היום, פעם אחרונה" ענתה לה מדיסון "תיהנו". מדיסון פותחת את הדלת וישר מחבקת את ליאם והוא מחבק אותה "איך את?" שואל אותה ליאם "לא טוב, אני התגעגע אלייך מעוד ולכל החברים שלי וגם לפריז" אומרת לו מדיסון "אני מבין אותך, אבל תחשבי על זה לפחות את תגורי בניו יורק תכירי חברים חדשים ותפגשי אחרי הרבה זמן את אביך ואת אחיך" "אתה צודק, צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלא, לכן אני צריכה אותך אתה תמיד עוזר לי אני אוהבת אותך" "גם אני ואם תצטרכי משהו את יכולה להתקשר אליי" "תבטיח לי שלא תשכך אותי" "אני בחיים לא אשכך אותך" שאמר את זה מדיסון חיבקה אותו חזק. הם הלכו לחדר שלה שמו פיג'מה והלכו לישון.
בבוקר:
"מדיסון, תתעוררי" אמר ליאם בעדינות "מה קרה ליאם, אני רוצה לישון" אמרה מדיסון בעייפות, ליאם אמר "טוב, אבל כדי לך להתעורר, מחכה לך הפתעה" "טוב עכשיו סקרנת אותי אני קמה" כמדיסון אמרה זאת היא קמה מהמיטה הסתכלה על ההפתעה ואמרה "וואו, תודה, אתה הכנתה?" ליאם אמר "בבקשה, ואם אני לא יכין לך את זה אז מי" "אתה צודק, רואה מה אני יעשה בלעדיך רק אתה יודע איך לשמח אותי חוץ מזה הפנקייקים נראים נהדר בוא נאכל אותם יחד" והשניים אכלו את הפנקייקים ושסיימו ליאם עזר למדיסון לארוז מזוודה ואחרי זה הלכו ונהנו ביחד בפריז ושחזרו לביתה הם היו צריכים ללכת לשדה התעופה וליאם הצטרף אליהן הם נפרדו פעם אחרונה וליסה ומדיסון עלו על המטוס לני יורק בדרך למשפחה שלהן.
איך הספר? כתבתי אותו ממזמן ואף פעם לא פירסמתי אותו. להגדיל את הכתב? לי הוא בסדר אבל מה איתכם?
