קצת שקט?


יוצר\ת הנושא
dr_ellert
מגיב מתחיל
Reactions:
הודעות: 36
הצטרף: ש' מאי 23, 2020 10:25 pm
נושאים: 6
מיקום: רחובות

קצת שקט?

שליחה על ידי dr_ellert »

אז... כולם יושבים כאן כמוני ועורכים כל לילה את הפרולוג שלהם לפאן-פיק?
הייתי בטוח שכולם בפורום הזה ידברו על ספרים, סדרות וסרטים, שיעלו פה יום-יום פרקים וכד'.
אז מה איתכם? מה אתם כותבים? מה אתם קוראים? או שכולכם פשוט בדיסקורד חח

אגב הפרולוג קרוב לסיום. בכל פעם כשאני עובר עליו אני מוצא עוד-ועוד דברים לתקן ולשפר. זאת עבודה בתהליכים, אבל זה מגיע לשם. החלק הקשה מאחור. בת'כלס, רק לתכנן אותו הייתה עבודה שלמה בפני עצמה. עכשיו זה רק טאצ'ים, שגיאות כתיב, פיקסים (דברים לא-מכוונים שהנרטיב יוצר וכד') וכמובן הסוף עצמו שקצת התמהמהתי עליו כי לא הייתי מרוצה ממנו ממש.

מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחְפּׂץ לָנוּחַ בֵּין מִפְלְצוֹת יַמִּים?

אוֹדִִיסֵיָה, שיר רביעי, שורה 443.

תמונה


סמל אישי של משתמש

הסופרת הבלתי נתפסת
מנהלת ג'אנרים: פנטזיה, הרפתקאות, נוער, משחקי תפקידים
Reactions:
הודעות: 214
הצטרף: ה' מאי 21, 2020 3:45 pm
נושאים: 10
מיקום: ❀Imaginary World❀

Re: קצת שקט?

שליחה על ידי הסופרת הבלתי נתפסת »

dr_ellert כתב:
ג' יוני 23, 2020 11:19 pm

אז... כולם יושבים כאן כמוני ועורכים כל לילה את הפרולוג שלהם לפאן-פיק?
הייתי בטוח שכולם בפורום הזה ידברו על ספרים, סדרות וסרטים, שיעלו פה יום-יום פרקים וכד'.
אז מה איתכם? מה אתם כותבים? מה אתם קוראים? או שכולכם פשוט בדיסקורד חח

אגב הפרולוג קרוב לסיום. בכל פעם כשאני עובר עליו אני מוצא עוד-ועוד דברים לתקן ולשפר. זאת עבודה בתהליכים, אבל זה מגיע לשם. החלק הקשה מאחור. בת'כלס, רק לתכנן אותו הייתה עבודה שלמה בפני עצמה. עכשיו זה רק טאצ'ים, שגיאות כתיב, פיקסים (דברים לא-מכוונים שהנרטיב יוצר וכד') וכמובן הסוף עצמו שקצת התמהמהתי עליו כי לא הייתי מרוצה ממנו ממש.

אני לא כותבת פאנפיקים, לול.
הפורום מת, עצוב, אבל כן.
אני בעיקרון לא כותבת על בסיס קבוע. רק אם יש לי השראה. כשאני כותבת ספר, רב הסיכויים שאזרוק אותו בסוף ברגע שאין לי כוח או רעיון להמשיך, או יש חלק שאני צריכה לכתוב אבל הוא כל כך משעמם שאפילו אין לי כוח להתחיל אותו.
אה, אבל זרקתי את הכתיבה של הסיפור שלי וקראתי שבוע וחצי רצוף. לייט נובל. האמת שלא קראתי בערך 4 שנים. כלומר כן, אבל שני ספרים בשנה לא נקרא לקרוא, בשביל אדם שהיה רגיל לקרוא ספר עם 500 עמודים בשלושה ימים. פעם ראשונה שהיה לי דחף פשוט לשבת ולקרוא זה כמה שנים, ואני נענתי לו בשמחה כי אני באמת ממש אוהבת לקרוא, ועצוב לי שבשנים האחרונות בקושי קראתי.

ועד כמה ארוך הפרולוג שלך לכל השדים והרוחות?!
 

➶➶ הסופרת הבלתי נתפסת ➷➷


תמונה



יוצר\ת הנושא
dr_ellert
מגיב מתחיל
Reactions:
הודעות: 36
הצטרף: ש' מאי 23, 2020 10:25 pm
נושאים: 6
מיקום: רחובות

Re: קצת שקט?

שליחה על ידי dr_ellert »

חחח
מבין אותך - אני כרגע בעיצומו של "שם הרוח", כל לילה משתדל בין פרק לשתיים כדי לא להיסחף (צריך גם לישון לפעמים. אני גם צריך ללמוד את הלו"ז שלי, אבל לא רק לפעמים). ואני גם כ"כ שמח שעברתי לזה - הקריאה שלי עד עכשיו הייתה של ספרים יותר... אה... לצרכי מחקר אפשר להגיד (שירה יוונית אפית וכאלה) בשביל ספר רציני שאני כותב. הרשי לי להגיד לך - עברית ישנה שפה קשה! חח
אני משתדל לכתוב על בסיס קבוע (אם לא לכתוב אז לפחות לערוך, לא פחות מהעבודה עצמה) ואני משתדל לתת כמה שיותר זמן לפעולה, אבל כתיבה זה תהליך שדורש שקט וזמן בלתי תלויים במקרה שלי, משהו שאין לי ממש. כל יום יש שעה שאני יוצא לעבודה, שעה שאני חוזר, שעה שהולך לישון... זה למה בפועל זה לוקח הרבה זמן - אני מתחיל ואז חותך אחריי שעתיים גג של עבודת כתיבה\עריכה. גם אז זה יותר מדיי.
זה לפחות עד שהעניינים יחזרו לשגרה. בזמן הקורונה חזרתי לכתוב בהדרגה (יותר כמו לערוך יותר) אבל מאז שחזרתי לעבוד, אני יותר עובד מאשר כותב.

ולהגנתי הפרולוג לא כזה ארוך! חמישה וחצי עמודים...
לא אשקר. לאחרונה אני מנסה כל מיני שיטות בכתיבה כדי לראות מה עובד הכי טוב בשבילי. הפעם ניסיתי שיטה שבדר"כ מנחים תסריטאים להשתמש בה. עשיתי לפרולוג "טריטמנט" (Treatment כלומר כתבתי אותו בצורה הכי גרועה שאפשר בתור מן סיכום של קטעים וסצנות) בגלל המגבלות רק זה לקח לי קרוב לשבוע בערך, כשכל פעם ישבתי וחשבתי "מה חסר לי כאן?" או "זה לא מסתדר" או "לא לשכוח להציג אלמנטים X Y Z" וכד'. מה שנקרא - מאקרו.
אחריי שסיימתי (שקר גס; תמיד חוזרים לטריטמנט, במיקרו תמיד מוצאים בעיות) התחלתי ממש לכתוב את החצי הראשון שלו בערב האחד. בערב שאחריו ראיתי שהוא צורם ולא מזמין, ואז התחלתי לערוך מחדש: התחלתי לשחק עם הפסקאות ועם קטעים כדי לראות איך הקריאה תזרום יותר. אז התקדמתי, שוב נכנסתי לבעיה והתחלתי לערוך מחדש. התהליך חזר על עצמו כמה וכמה פעמים עד שכבר הגעתי לנקודה שבה אני נמצא, וגם אז גיליתי שיש לי כמה בעיות מביכות שאילצו אותי לחזור אחורה בסיפור ולכונן ולהוסיף כדי שבשלב אליו הגעתי (לקראת הסוף) זה יהיה הגיוני.

קצת עבודה בתהליכים... אבל זה טוב. אצטט חבר שסיים תואר ראשון בקולנוע (תל אביב, לסקרנים שביניכם). הוא אמר שהשתמש בלימודי הקולנוע (במיוחד הסרטים שעשה) בתור מגרש משחקים. הוא עשה כל מיני ניסיונות בשביל לאתגר את עצמו. הוא רצה לבדוק מה הוא יכול לעשות. אני מסכים עם הגישה - בכל פרק שאנחנו כותבים, אנחנו משתפרים עוד ועוד.

זה היה חופר, מצטער חח
 

נערך לאחרונה על ידי dr_ellert ב ה' יוני 25, 2020 7:24 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחְפּׂץ לָנוּחַ בֵּין מִפְלְצוֹת יַמִּים?

אוֹדִִיסֵיָה, שיר רביעי, שורה 443.

תמונה


סמל אישי של משתמש

הסופרת הבלתי נתפסת
מנהלת ג'אנרים: פנטזיה, הרפתקאות, נוער, משחקי תפקידים
Reactions:
הודעות: 214
הצטרף: ה' מאי 21, 2020 3:45 pm
נושאים: 10
מיקום: ❀Imaginary World❀

Re: קצת שקט?

שליחה על ידי הסופרת הבלתי נתפסת »

dr_ellert כתב:
ד' יוני 24, 2020 8:20 pm

חחח
מבין אותך - אני כרגע בעיצומו של "שם הרוח", כל לילה משתדל בין פרק לשתיים כדי לא להיסחף (צריך גם לישון לפעמים. אני גם צריך ללמוד את הלו"ז שלי, אבל לא רק לפעמים). ואני גם כ"כ שמח שעברתי לזה - הקריאה שלי עד עכשיו הייתה של ספרים יותר... אה... לצרכי מחקר אפשר להגיד (שירה יוונית אפית וכאלה) בשביל ספר רציני שאני כותב. הרשי לי להגיד לך - עברית ישנה שפה קשה! חח
אני משתדל לכתוב על בסיס קבוע (אם לא לכתוב אז לפחות לערוך, לא פחות מהעבודה עצמה) ואני משתדל לתת כמה שיותר זמן לפעולה, אבל כתיבה זה תהליך שדורש שקט וזמן בלתי תלויים במקרה שלי, משהו שאין לי ממש. כל יום יש שעה שאני יוצא לעבודה, שעה שאני חוזר, שעה שהולך לישון... זה למה בפועל זה לוקח הרבה זמן - אני מתחיל ואז חותך אחריי שעתיים גג של עבודת כתיבה\עריכה. גם אז זה יותר מדיי.
זה לפחות עד שהעניינים יחזרו לשגרה. בזמן הקורונה חזרתי לכתוב בהדרגה (יותר כמו לערוך יותר) אבל מאז שחזרתי לעבוד, אני יותר עובד מאשר כותב.

ולהגנתי הפרולוג לא כזה ארוך! חמש וחצי עמודים...
לא אשקר. לאחרונה אני מנסה כל מיני שיטות בכתיבה כדי לראות מה עובד הכי טוב בשבילי. הפעם ניסיתי שיטה שבדר"כ מנחים תסריטאים להשתמש בה. עשיתי לפרולוג "טריטמנט" (Treatment כלומר כתבתי אותו בצורה הכי גרועה שאפשר בתור מן סיכום של קטעים וסצנות) בגלל המגבלות רק זה לקח לי קרוב לשבוע בערך, כשכל פעם ישבתי וחשבתי "מה חסר לי כאן?" או "זה לא מסתדר" או "לא לשכוח להציג אלמנטים X Y Z" וכד'. מה שנקרא - מאקרו.
אחריי שסיימתי (שקר גס; תמיד חוזרים לטריטמנט, במיקרו תמיד מוצאים בעיות) התחלתי ממש לכתוב את החצי הראשון שלו בערב האחד. בערב שאחריו ראיתי שהוא צורם ולא מזמין, ואז התחלתי לערוך מחדש: התחלתי לשחק עם הפסקאות ועם קטעים כדי לראות איך הקריאה תזרום יותר. אז התקדמתי, שוב נכנסתי לבעיה והתחלתי לערוך מחדש. התהליך חזר על עצמו כמה וכמה פעמים עד שכבר הגעתי לנקודה שבה אני נמצא, וגם אז גיליתי שיש לי כמה בעיות מביכות שאילצו אותי לחזור אחורה בסיפור ולכונן ולהוסיף כדי שבשלב אליו הגעתי (לקראת הסוף) זה יהיה הגיוני.

קצת עבודה בתהליכים... אבל זה טוב. אצטט חבר שסיים תואר ראשון בקולנוע (תל אביב, לסקרנים שביניכם). הוא אמר שהשתמש בלימודי הקולנוע (במיוחד הסרטים שעשה) בתור מגרש משחקים. הוא עשה כל מיני ניסיונות בשביל לאתגר את עצמו. הוא רצה לבדוק מה הוא יכול לעשות. אני מסכים עם הגישה - בכל פרק שאנחנו כותבים, אנחנו משתפרים עוד ועוד.

זה היה חופר, מצטער חח
 

*חמישה וחצי עמודים (לא חמש וחצי)

וואי, באמת חפרת, אבל זה בסדר😂
אז אתה לוקח את זה ברצינות, יפה!
אני יכולה לכתוב רק כשאני יכולה לכתוב. אם לא בא לי, אז עד שלא אכריח את עצמי לא אוכל לכתוב. ולרב אין לי כוח להכריח את עצמי. אז כן, אני כותבת כשבא לי.

עכשיו על התהליך -
אני שונאת לכתוב מה שאני קוראת לו "סקאצ׳י" (מהמילה sketch). זה מרגיש לי חלוד, ומכיוון שבעיקרון שפכתי את עיקר הרעיון, כבר אין לי רצון לחזור לזה. ואני לא אוהבת לכתוב משהו לא מושקע ויפה.
כשאני כותבת, לרב זה עובד כמו יין.
אני כותבת משהו, לפעמים מסיימת (סיפורים קצרים) ולרב לא (ספרים). לאחר שאני לא יכולה להמשיך לכתוב, אני זורקת.
כמה שנים לאחר שזרקתי את הסיפור, אני חוזרת אליו ומשכתבת לרמה קריאה (סיפורים קצרים) או ממשיכה מאיפה שעצרתי (ספרים).
בזמן תהליך ה"תסיסה" אני בקושי חושבת על הסיפור. כשהוא מתחיל לחזור אלי ממש חזק לאחר כמה שנים, זה אומר שהוא מוכן להמשך הכתיבה.

כשאני כותבת בטלפון, אני כותבת בלי לחשוב. ממלאת עמודים בלי להבחין כמה ולמה, בנוטס (notes). ואז מעבירה למחשב ומתפלאת שיצא לי כל כך הרבה עמודים ומילים.
לעומת זאת כשאני כותבת במחשב, אני בקושי מסיימת עמוד בשעה. לא איזה, אני מחמיאה לעצמי. רבע עמוד בשעה זה הישג. לכן במחשב אני לרב עורכת או משכתבת. זו עבודה מעצבנת שבה אני יושבת ומשייפת כל שורה בנפרד, ואז את הפסקה כדי שכל השורות ישירו בהרמוניה, ואז שהפסקאות ישמעו טוב בינן לבין עצמן. שונאת את זה כי לפעמים זו עבודה ממש קשה, אבל אין מה לעשות.

לגבי קריאה למטרת השגת מידע - אני משיגה מידע לרב מההורים שלי. כאילו זה מקור המידע העיקרי שלי, כי הם יודעים פשוט מלא. אם לא האחד, אז השני יודע. לכן אם יש לי שאלות כלשהן ואני צריכה מידע בשביל לכתוב, אני הולכת אליהם. אם קורה מצב והם לא יודעים (ממש נדיר) או אין להם כוח להסביר, אני הולכת לגוגל. פשוט אני שונאת כתבות מידעיות, מעדיפה שיגידו לי בקצרה וזהו. במיוחד כשאני צריכה לקרוא את המידע ברוסית, כי בעברית אין מידע, ובאנגלית יש מעט מדי או לא מובן. אני הרבה יותר מעדיפה לקרוא מידע באנגלית מאשר רוסית, מה שקורה לרב, אבל לצערי יש יותר מידע ברוסית מאשר באנגלית. לכן ריפ.
אגב לפעמים הפוך. בהתחלה גוגל כי לא היה לי כוח לקום מהכיסא וללכת לחדר בו נמצאים ההורים שלי (אני עצלנית עד כדי כך), ואני שואלת אותם רק לאחר שלא מצאתי או הבנתי כלום, או סתם כשאני יוצאת מהחדר בפעם הבאה. בהזדמנות כזה.
אגב מעבר לחיפוש מכוון אני יודעת הרבה דברים שאני משתמשת בהם בסוף מקריאת ספרים כללית, במיוחד כי אני חולה על ספרים היסטוריים וזה תמיד טונה של מידע, או מהשיחות של ההורים שלי, שוב. זה תמיד חבילות על גבי חבילות של מידע. אבל בעיקרון מידע אפשר להשיג מכל מקום. זה ממש רנדומלי.
אז כן, אני שונאת לקרוא דברים במטרה ללמוד משהו בשביל מה שאני כותבת. למרות שאני כן בסוף חוקרת בשביל זה.

ובקשר לקולנוע (אצלי תאטרון) - אני אמורה להתחיל ללמוד משחק שנה הבאה, מה שאני ממש רוצה. אני חולה על משחקים דימיוניים (כל אחד מכנה את זה אחרת. בעיקרון כילדים דמיינו שאנחנו משהו, והתרוצצנו בחצר מגלמים מלכים ואבירים, ומדמיינים שמקלות אלו חרבות). אפילו בגילי אני משחקת כשיש הזדמנות😂 אז כן, אני ממש מצפה לזה. נורא מקווה שהתקבלתי למגמה.
אני, לפחות לדעתי האישית, חושבת שאני משחקת טוב. ברור שכל אחד חושב שהוא הכי טוב בהכל, אבל לפי דעתי האישית, אני מתאימה למשחק. נגיד כשיש את הסיטואציות ההן שממש מצחיקות ואתה נחנק מצחוק אבל צריך לדבר כמו שצריך, או שצריך לשמור על פרצוף אבן ולפי חוק מרפי קורה משהו מצחיק, או דווקא אז, כמו תמיד, מופיע החיוך כי אתה יודע שצריך להיות רציני. אז זהו כשאני לוקחת את זה ברצינות, אני יכולה לגלם את מה שצריך, לא אצחק ודבר לא יקטע אותי, לא ישבור את המסיכה שעטיתי.
זה באמת מגרש משחקים נהדר. זה ממש כיף לגלם דמויות, כל פעם אופי שונה, הליכה שונה, עמידה שונה, טון דיבור שונה. זה מקסים!
כשאמרתי לאמא שלי שאני רוצה תאטרון, היא אמרה שלא יתאים לי. אבל כשהגענו לראות את מגמת תאטרון ביום דלתות פתוחות ודיברנו בפרטיות עם המנהלת של המגמה, שמרתי על הבעה ואופי לגמרי שונה מכל מה שאני לרב (בעיקרון פוקר פייס שאני משתמשת בו ל"עבודה". אמא שלי פגשה בו אז לראשונה), ואז כשיצאנו אמא שלי אמרה שלא הייתה מזהה אותי אם לא הייתה יודעת שזו אני. ואז היא אמרה שהיא טעתה וכן מתאים לי תאטרון.
כמה ימים אחרי היא כבר שוב אמרה שלא יתאים לי תאטרון ואין לי נתונים לזה, אבל אני לא לוקחת קשה, כי לא ממש אכפת לי מדעת הכלל😂

ועכשיו חפרתי אני, לול.
אני מצטערת אם יש שגיאות כתיב או מקלדת, כי אני עילגת בלילות. כאילו עכשיו אחד וחצי בלילה, למה אני ערה???

➶➶ הסופרת הבלתי נתפסת ➷➷


תמונה



יוצר\ת הנושא
dr_ellert
מגיב מתחיל
Reactions:
הודעות: 36
הצטרף: ש' מאי 23, 2020 10:25 pm
נושאים: 6
מיקום: רחובות

Re: קצת שקט?

שליחה על ידי dr_ellert »

צודקת, תיקנתי! זה היה מביך (יכול גם להסביר למה זה היה באותיות קטנות חחח)

תראי, כל כותב והגישה שלו, זה היופי בתהליך. אני מבין את הכוונה של "קשה לחזור לרעיון שנשפך" אבל במקרה שלי, אם כתבתי משהו וקשה לי לחזור אליו, כנראה שאני פשוט לא מספיק מתחבר לרעיון... באותה מידה אני יכול לזרוק את זה לפח. אם אני שם משהו על הדף, צריכה להיות לי היכולת לחזור אליו תמיד. אולי ברמת הביצוע זה ככה-ככה, אבל גולמית, מבחינת קונספט, כל סיפור שאי פעם כתבתי (לטוב ולרע) אני תמיד מוצא את עצמי חוזר אליו בכיף. אני יודע שמתחת לחובבניות יש באמת חזון מעניין, שבידיו של כל אדם אחר היה יכול להיות מעולה. אני עושה כמיטב יכולתי, ואני גאה בסיפורים שלי... אבל אני גם מודע לחסרונות סך הכל.

לכתוב בטלפון... עברה בי צמרמורת כשקראתי את זה חחח. אני יודע שיש הרבה שעושים את זה, אבל אלוהים, איך? אני בקושי מצליח לכתוב מילה אחת בלי שאני מפוצץ בשגיאות כתיב. אז סיפור שלם?... אני קצת אנלוגי, אני אוהב מקלדת ומקשים. אני אוהב שיש לי ארסנל של כלים לעריכה. אני מקנא בך קצת - הלוואי שהייתה לי את היכולת לשבת על הפלאפון ולכתוב.
לקרוא מאידך גיסא... אני מעדיף או בעמוד של פורום, או קובץ וורד, או דף... אבל אני יכול לספוג בפלאפון. לא כזה נורא. אם אני תקוע בתור לאנשהו ומחפש מה לעשות - אין לי ספק שלקרוא בפלאפון זה דווקא רעיון נחמד.

תחקיר זאת אומנות בפני עצמה, וזה נהדר שיש לך ספרייה והורים בבית! אני גר עם אמא שלי כרגע, והיא לא בדיוק טיפוס... אה... אפשר להגיד שהידע שלה נובע בעיקר מניסיון לא אקדמאי. לא אכנס לזה כרגע, אבל תחקיר לא כזה קשה כמו שזה נשמע, זה רק דורש הרבה סבלנות, ומשמעת עצמית. לפחות לדעתי.

ובהצלחה בלימודי תאטרון! אם את תרצי לשחק בסרט (בצער רב בזמן זה עדיין בהתנדבות, אבל האוכל על חשבון ההפקה?) אותו חבר תמיד מחפש עוד שחקנים ואנשי מקצוע (בין היתר תופרות, מאפרות, תאורנים, תסריטאים ועוד). אבל עד אז, במידה וזה רלוונטי, מעדיף לעבור בפרטי.

ואם אנחנו לא יחפור, מי יחפור פה? הפורום מת חחח אם כי ראיתי שפרסמו פרק בפנטזיה, אני אתחיל לקרוא שם סיפורים.
ומצטער על השעה המאוחרת גם... בדיוק כשראיתי שהגבת זה היה בצהריים ממש לפני משמרת. חזרתי רק סביבות 21:30~ ורק הספקתי להגיב עכשיו.
אני יכול לשכוח מלערוך את הפרק - מחר משמרת בוקר. ימי שישי.

מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחְפּׂץ לָנוּחַ בֵּין מִפְלְצוֹת יַמִּים?

אוֹדִִיסֵיָה, שיר רביעי, שורה 443.

תמונה