אקדח

שלח תגובה
סמל אישי של משתמש

יוצר\ת הנושא
Octo3112
מגיב מתחיל
הודעות: 95
הצטרף: ו' יוני 25, 2021 5:23 pm

אקדח

שליחה על ידי Octo3112 »

הייתי בשלב הזה בחיים, אחרי הצבא, השלב הזה שמצפים ממך להחליט מה אתה הולך לעשות בשארית ימיך על פני כדור הארץ.

מה אני הולך לעשות? במה אני הולך להתמקצע?

בזמן שחשבתי על התשובה לשאלה הזאתי שרפתי את הזמן שלי בלעשות קצת כסף, ואני באמת מתכוון לקצת. כי בשונה מגיא שסיים שירות ב8200 עם תואר ואפילו לא עבר שבוע לפני שהוא התחיל לעבוד בחברת הייטק במרכז אני ביזבזתי שנתיים שמונה בלדפוק לעצמי את הגב והברכיים בגדוד.

לפחות יש לי רישיון לנשק.

אז קיבלתי כמה שקלים בשביל לעמוד בכניסה לקניון עם אקדח בחגורה שלי ולהעיר לאנשים שנכנסים שישימו מסכות.

הייתי עושה משמרות ערב ולילה, כי המאבטחים הוותיקים יותר היו לוקחים את המשמרות הטובות. התוצאה של כל העניין הזה היא שביליתי מספר שעות לא מבוטל בלבהות באנשים שנכנסים לבנק מעבר לרחוב, כך למשל ידעתי לומר שבלונדינית היפה מפקידה כספים כל יום שלישי בשעה תשע בערב, או שהגבר עם הקעקוע של העקרב על הצוואר מגיע למשוך כסף מהכספומט פעמיים בשבוע לפחות.

היום הגעתי למשמרת בארבע, מחליף את צחי, אומר לו להתראות ולוקח את מקומו ליד הכניסה.

הזמן עבר ואני בהיתי באנשים נכנסים ויוצאים לבנק, שדלתות הזכוכית הגדולות שלו היו ממש מול העיניים שלי.

לקראת שעות הערב התנועה בו הדלדלה עד שכמעט ולא נותרו בו אנשים, ידעתי שזאת הסגירה שלהם מתקרבת מניסיון.

פיהוק נמלט מפי והתמתחתי במקום כדי להזרים דם אל הגפיים שלי, הייתי קצת ישנוני, בסופו של דבר משמרות לילה לא אומרות שאני באמת ישן במהלך היום, יש לי תוכניות כמו בן אדם נורמלי.

כשאני אומר תוכניות אני מתכוון לנטפליק וסרטונים ביוטיוב.

הבטתי בשני בחורים שדיברו צרפתית בניהם נכנסים לבנק, אחד מהם עם כובע גרב חום שכיסה את השער שלו והאחר עם צעיף מסביב לצוואר ולסנטר שלו, שניהם היו בחורים רזים, לאחד עם הכובע היה זקן דל לעומת האחר שהיה מגולח למשעי.

הם המשיכו לתוך הבנק, לא מודעים לעובדה שאני צופה בהם, כמו כל שאר האנשים שנכנסו לבנק מאז תחילת המשמרת שלי.

לרגע הכל היה רגיל ומשעמם, ואז הצרפתי עם הכובע ניגש לדלפק ושלף סכין, תופס את פרק היד של הפקידה.

הולי שיט זה היה שוד בנק.

הרגשתי את האדרנלין מתחיל לזרום לדם שלי, והושטתי את היד לרתמת האקדח. הולי שיט הולי שיט. האקדח הסתבך ברתמה ולא הצלחתי להוציא אותו מרוב שהידים שלי רעדו, מאדרנלין לא מפחד. בסוף הצלחתי להוציא אותו ולאחוז בו בשני היידים שלי.

הבטתי חסרה לבנק, הם כבר הזיזו את האנשים, כולם עומדים ליד הקיר הרחוק ממני חוץ מהפקידה שהשודד החזיק בתור בת ערובה, מאיים עליה עם הסכין.

אוקי, אני הולך להתקרב ואני הולך לנטרל את המצב. יש לי אקדח, לו יש רק סכין, כולם מכירים את האמרה.

התחלתי להתקדם אל עבר הבנק, לא נראה היה שהם מבחינים בין דרך דלתות הזכוכית כיוון שתשומת הלב שלהם הייתה מרוכז לתוך הבנק, איפה שהכסף נמצא.

צעיף הלך פנימה עם אחד מהעובדים וכובע נשאר עם הסכין ובת הארובה. התגנבתי עד הדלת, פתחתי אותה באיטיות עם קצה הנעל שלי, מחזיק את האקדח חזק בשתי הידיים.

נכנסתי לבנק וראיתי שהאזרחים רואים אותי, סימנתי להם להיות בשקט באצבע אבל זה לא עזר. אחת מהנשים המבוגרת יותר דיברה אלי.

"תעזור לי"

הצרפתי מיד הסתובב לראות את מקור הקול ומצא אותי, באקדח שלוף, עומד מולו.

היד האוחזת בסכין נורתה, אבל לא לכיווני, אלה לכיוון בת הערובה שהוא החזיק.

הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה באוזניים, מפמפם אדרנלין לכל איבר בגוף שלי.

הרמתי את האקדח שלי, תוך כדי לוחץ על ההדק כדי לפעול כמה שיותר מהר.

ירייה אחת, שתיים.

דם מטפטף מהכתף שלו, הכתף של היד שאוחזת בסכין. ואז הוא נופל לרצפה ואני רואה איפה הירייה השניה שלי פגעה.

דם ניכר מהצוואר שלו למרצפות הקרות של הבנק.

לרגע הוא ממשיך לחרחר, ואז גם זה נפסק.

וברגעים לפני שהשותף שלו מגיע לבדוק את קולות הירי, לפני שהמשטרה פה לתחקר אותי, לפני שבני הארובה נכנסים לפאניקה, המוח שלי דוהר, הלב שלי פועם, ההורמונים משתוללים בגוף שלי.

ואז ההבנה נופלת עלי.

ההתרגשות, האדרנלין, תחושת העילוי.

אני יודע מה אני רוצה לעשות בחיים.

אני רוצה להרוג אנשים.

תמונה


שלח תגובה