המורה נכנס לכיתה עם הידיים בכיסים שלו. הבעת הפנים שלו הייתה ניטרלית.
"בוקר טוב כיתה.... אני שוקי שוקוקי. אבל כולכם תוכלו לקרוא לי מר שוקי, או המורה."
הוא אמר, כשהכיתה ציחקקה על השם שלו בשקט. הוא כמובן,שמע את זה, אבל התעלם. בינתיים.
אוראל הסתכל על המורה, ואמה הייתה עסוקה בלחשוש על הכוחות של השאר.
פתאום, אוראל תפס כמה מבטים, בעיקר מבנות… כשחושבים על זה, הוא נראה מגניב! עם השיער החום כהה, גוונים בלונדיניים מקדימה, פוטר שחור ומכנסיים ארוכים. הפנים שלו איכשהו ממגנטות את הבנות, אבל הוא לא שם לב לכך, כמעט ובכלל. הוא היה עסוק בלהסתכל על המורה ולהקשיב.
פתאום, המורה דפק את ידו על השולחן שלו.
"תשומת הלב אליי בבקשה." הוא ביקש בטון מעט כעוס, כשכל הכיתה שתקה, זרקה את שאר העניינים שלה והסתכלה עליו.
הוא מכחכח בגרונו, מתחיל את השיעור. "עכשיו. נתחיל בהצגה קטנה של התלמידים. מי רוצה להתחיל?"
הוא הסתכל במיוחד על אוראל ואמה, רק לרגע יותר. הוא ראה את שניהם היום בחצר, מדברים.
"אני רוצה! הלוואי שיכולתי להגיד את זה... אני מתביישת מדי..." אמה אמרה לעצמה בשקט, מאוכזבת.
"אני, המורה!" אוראל פתאום הצביע ראשון, בלי כל פחד להתחיל.
"בסדר גמור." המורה השיב והנהן. "עכשיו בוא לכאן ותציג את עצמך ואת הכוח שלך מול כל הכיתה, פיזית ומילולית."
אוראל הנהן והלך אל מול כל הכיתה כדי להציג את עצמו.
"אוקיי! אז אני אוראל, אני עוד מעט בן 15, ויש לי את הכוח לרוץ במהירות של ברק! כולל לירות ברקים מהגוף שלי!"
קודם, הוא עשה את ידו כמו בצורת אקדח וירה ברק קטנטן. הדיוק שלו לא היה ממש טוב, אז המורה השתגר לעבר הברק עם שיגור וספג את המכה. לא קרה לו כלום.
"לגבי המהירות שלך....אני רוצה שתוך 3 שניות או פחות תהיה פה, ותביא לכך הוכחה." המורה אמר כדי לבחון את המהירות שלו.
אוראל שוב הנהן ותוך 2.5 שניות היה שם עם דף.
"זה דף המידע שלך המורה. יש פה תעודת זהות, מידע משפחתי, והתמחויות כמורה. אפשר למצוא את זה רק בחדר המורים, לדעתי." אוראל חייך והסתכל על המורה, שנראה די מופתע.
"תודה אוראל. אתה יכול לשבת." אמר המורה המופתע.אוראל חזר לשבת, מרגיש עייף שוב ונושם בכבדות.
"מי עכשיו...?" המורה שאל, איכשהו עדיין קצת מופתע. "הילד הזה ממש חזק. נראה אם יש עוד…" חשב לעצמו.
"א-אני ר-רוצה…" לחשה אמה, כששאר הכיתה עדיין הייתה שקטה לגמרי.
"טוב, בואי לכאן ותציגי את עצמך ואת הכוח שלך. מילולית ופיזית." המורה אמר, חוזר על עצמו.
"אני אמה. אני בת 14 וקצת והאלמנט שלי הוא אש" אמרה בחשש. מודעת לכוחה הרב שאינו נשלט בתוכה.
"יפה מאוד. עכשיו תציגי לנו את מה שאת יכולה לעשות" אמר המורה בתקווה לראות עוד כח חזק.
"הממ… אני לא שולטת כל כך… אבל אני אנסה" אמה התרכזה ופרץ אש עלה מגופה וכמעט פגע בלוח.
"תעצרי!!" צעק המורה, במטרה לגונן על כיתתו מכוחה של הילדה. האש נחלשה לאט לאט ואמה פקחה את עיניה. ולרגע היה נראה שהן זוהרות באדום בוהק, כמו האש שלה.
כל הכיתה הסתכלה עליה, אבל לצערה של אמה… זה לא היה מהתפעלות. האש המתפרצת שלה גרמה לה להיראות כמו איזו ילדה מוזרה, שהכיתה קראה לה….
''מפלצת!'' ילד אחד פתאום צעק.
''וגם מגעילה….'' ילדה אחרת הוסיפה, וכל הכיתה התחילה לצחוק על אמה בלי חשש מהמורה כלל.
אוראל לא היה חלק מהצוחקים, וחיכה שהמורה יגיד משהו.….אבל המורה לא עשה כלום, כנראה חושב שלהיות בשקט הוא פתרון טוב יותר לעכשיו. אז אוראל לקח את העניינים לידיים שלו, דופק על השולחן שלו עם שני הידיים וקם כדי לדבר.
"תעצרו! בבקשה תפסיקו ותחשבו לרגע. היא נולדה עם הכוח הזה. נראה אתכם מנסים לשלוט בכוח הזה בדיוק כמוה, אז תשתקו ותכבדו את כל הכיתה שלכם!"
הוא אמר בקול גדול, וצעק את המשפט האחרון. כל הכיתה השתתקה, מופתעת מזה שאוראל הגן על אמה. אפילו המורה היה מופתע, שתלמיד יכל להשתיק כיתה שלמה בדיוק כמוהו.
''טוב, כיתה…-'' המורה בדיוק בא להשחיל איזה משפט על כבוד הדדי ושיתוף פעולה, אבל הצלצול קטע אותו. הור כחכח בגרונו וניסה שוב.
''תלמידים, השיעור הזה עוד לא נגמר. אתם באמת צריכים לכבד את הכיתה שלכם ו-''
כולם חוץ מאוראל ואמה כבר יצאו החוצה. המורה שם לב לזה רק אחרי סיום המשפט הקטוע שלו, נאנח, ואמר לאוראל ואמה:
"שניכם בואו איתי".
אוראל ואמה החליפו מבטים ביניהם בעודם עוקבים אחרי המורה.
"ת-תודה אוראל… על מה שהיה מקודם..." לחשה אמה כשהגבות שלה מכווצות בעצב, גופה היה מתוח ועינייה נצצו מדמעות שאיימו ליפול.
מה קרה לאמה? מה המורה תכנן לעשות? תגלו בפרק הבא!
