שחר זהוב (RWBY פאנפיק)
תקציר
הפעם ההיא שבה החלפנו את ז'אן בזהב בשיתוף Crocodama
טריילר זהב-אדום
זהב נשען על קיר הסמטה האפלולית, צופה בשקט בחבורת האנשים נושאת את השלל שלהם בלי להבחין בו.
הם העבירו ארגזים מהמשאית אל המחסן בעצלתיים, כאילו לא מפחדים מאף אחד שיגיע לעצור אותם.
העיניים האדומות של זהב הבליחו בחשכה וידו התהדקה על הניצב של ישר ולעניין. אבל בנתיים הוא המתין בסבלנות, הוא היה טוב בלהיות סובלני, זה היה כשרון נחוץ כאשר הוא גדל עם משפחה כמו שלו.
לאט לאט המשאית התרוקנה והשודדים התאגדו בתוך המחסן, לא הייתה לו זווית ראיה טובה אבל הוא הניח שהם היו עסוקים בלסדר את השלל, או לספור אותו. בכל מקרה דעתם הייתה מוסחת והם הפנו את גבם אל הסמטה בה ערב להם.
זהב שלף את ישר ולעניין מחזיק אותה ביד ימין שלו, הלהב הארוך שלה מכוון הרחק ממנו ועליו משתקף מעט מאור הירח השבור. הוא התקדם אל מחוץ לסמטה, אל עבר השודדים.
הוא קיווה שדמותו נראית מאיימת כך, עם האור הקלוש של הירח ופנסי הרחוב המעטים מאחוריו מערפלים את תווי פניו, רק העיניים האדומות שלו יבהקו בחשכה, העיניים האדומות שהוא ירש מאמו ושערו הזהוב שירש מאביו.
בכל מקרה התמונה המאיימת שהוא בנה הייתה מיותר לחלוטין כיוון שכל ארבעים השודדים אכן הפנו את גבם אליו.
זהב מיצמץ.
כאשר עיניו נפתחו בשנית הוא עמד בניהם, בלי להסס הוא הניף את החרב הארוכה שבידו, מעיף ארבעה מהם חזק כל כך שהם הוטחו בקיר המחסן ונשמטו מחוסרי הכרה לקרקע.
לקח להם רגע להתאפס, אבל עד שהחברים שלהם נחו על הרצפה עם כוכבים מסתחררים סביב הראשים שלהם נראה שרוב השודדים כבר הבינו מה קורה ולכן זהב היה חייב לחסום התקפה מחרב אחרת שאחד השודדים הניף לעברו.
הוא שמר על ארשת רצינית, זה היה עניין רציני אחרי הכל, להילחם כך בפושעים, לא משנה כמה הוא נהנה מזה.
הוא גם שמר על ארשת רצינית כאשר הוא נטה הצידה ובעזרת בעיטה מהירה לראש של האחד שתקף אותו הוא הימם אותו ואז מכה נוספת בראש שלו בעזרת גולת הניצב המוצקה של חרבו שלחה אותו לישון גם.
מייד הוא קפץ באוויר, מקפל את הרגליים שלו על מנת להתחמק משלושת החרבות שהצטלבו תחתיו, סיבוב באוויר, בעיטה ואבחת חרב שלחו גם את השלושה האלו לארץ החלומות.
כאשר שתיים נוספים דהרו לעברו בנשקים מונפים זהב מיצמץ שוב והפעם הוא הופיע נושף בעורפם, הוא תפס את הראשים של הזוג והטיח אותם אחד בשני, נותן להם במתנה כרטיס לרכבת השינה.
עכשיו הוא לקח את המושכות לידיו שלו עוד פעם, זינוק מהיר בחרב מונפת ניטרל שודד מבולבל נוסף שעדיין לא הבין לאן זהב נעלם לפני רגע. שתיים מחבריו עקבו אחריו, אחד מפגישה רומנטית של המצח שלו עם הברך של זהב והאחר לאחר סשן מזמוזים לוהט עם ישר ולעניין.
שני שודדים הראו יוזמה וחדות מחשבה יוצאת דופן כאשר הם קפצו עליו משני כיוונים שונים, הוא עדיין לא יכל למצמץ שוב ולכן פגש אחד מהם עם החרב שלו ואת האחר חסם בעזרת מגף ממוסמרת.
סיבוב מהיר מסביב לאבחת חרב פזיזה של אחד מהם איפשרה לו לתפוס את פרק ידו ביד החופשית שלו ולמשוך אותו פנימה, שולח אותו למעוד היישר אל תוך החבר שלו.
בעוד שניהם מנסים להתיר את קשר הגפיים שנוצר בניהם על הרצפה זהב הניף את החרב שלו וגמר את העניין איתם.
עכשיו השודדים כבר התאפסו על עצמם, חמישה מהם התקדמו אליו לאורך קיר המחסן, נשקים בהיכון.
הוא הרגיש חיוך קטן מתגנב לפנים שלו, אפילו שהוא ניסה להדחיק אותו הוא לא לגמרי הצליח למחוק ממנו כל זכר.
בטח שלא כשהאדרנלין זרם בכזאת עוצמה בורידים שלו.
זהב רץ לפגוש אותם ברזל מול ברזל.
אגרופים, בעיטות, ברכיים, מרפקים, חרבות וניצוצות של מתכת פוגשת מתכת.
זהב ספג את הפגיעה הראשונה שלו הלילה וההילה שלו הבליחה בצבע זהב-אדום. אבל בסופו של דבר ולאחר קפיצה בה נעזר בקיר המחסן עצמו על מנת לעקוף את אחד מהם חמשת השודדים שכבו על הרצפה.
הוא מצמץ פעם נוספת וישר מצא את עצמו בנפילה חופשית שהסתיימה בטרם עת כאשר סוליות המגפיות שלו פגשו את הפנים של שודד נוסף והציגו את הפנים שלו לחברה הטובה שלהם, הרצפה.
לצערו של זהב, השודד הזה עמד במרכז חבורה של שישה שודדים אחרים והוא ישר היה צריך להתכופף, להתפתל, להניף את החרב שלו ולסגת לאחור רק על מנת לצאת משם ללא פגע, או כמעט ללא פגע לפחות. זהב חשב לעצמו כשההילה שלו הבליחה פעם נוספת בזהב-אדם שאפיין אותה.
הוא כן הצליח לקחת איתו אחד מהם, מילולית, גרונו של השודד היה לחוץ תחת הלהב של ישר ולעניין וזהב הציב אותו בינו לבין החברים שלו כמגן אנושי מזיע ולחוץ במיוחד.
לא שנראה שזה עזר במשהו כשהחברים של בן הערובה תקפו בכל זאת.
טוב היה שווה לנסות לפחות, הוא חשב לפני שהוא הטיל את השודד הצידה, מכה בראשה בעזרת גולת הניצב של החרב וגורם לו להתמוטט.
סיבוב ומשיכה מהירים והחרב החלה להתפתל תחת אחיזתו בעודו נסוג לאחור אל עבר פתח המחסן.
כאשר הוא עבר את סף הדלת ישר ולעניין כבר הייתה בצורת הרובה שלה והוא כיוון ולחץ על ההדק.
אחד נפל, שני נפל ושלישי נפל, כל אחד מהם לאחר לחיצה בודדת על ההדק, כיוון מחדש כאשר הרובה צמוד לכתף שלו ולחיצה נוספת.
השלושה הנוספים היססו להתקדם אליו וזהב הנמיך את הרובה, נאבק בחיוך שאיים להתפשט על פניו.
סיבוב מהיר החזיר את ישר ולעניין לצורת החרב ומצמוץ לאחר מכן השלושה מצאו את עצמם על הרצפה. זהב המשיך בתנופה הזאת, מניף את החרב שלו שנחסמה על ידי שודד אמית במיוחד בזמן ששלושה מחבריו תקפו את זהב מכיוונים שונים. עוד פעם הוא התכופף והתפתל מתחת לחרבות מונפות, אבל בעיטה בגובה נמוך ובזווית רחבה בעזרת ידיים דהניח על הקרקע הפילה את ארבעתם ואז הוא סיים אותם במהירות עם החרב שלו.
שתיים נוספים קפצו עליו והוא הצליח לחסום את שניהם על הלהב של ישר ולעניין מבצע העברת מצבים מהירה וירה בהם מטווח אפס למרכז המסה. שניהם נפלו גם כן. שלושה נוספים מיהרו אליו, חרבות שלופות ופיות צועקים, אבל התיאום שלהם לא היה משהו.
הראשון נפל ממכה לרקה, השני התקפל סביב מגף שפגשה את הבטן שלו והשלישי עף אחורה עד שפגש בקיר אחרי מספר יריות לחזה.
זהב הביט מסביבו, על ערמות השודדים שכבו על הרצפה. רק שניים נותרו במצב להילחם וכשאר מבטו פגש אותם הם הביטו אחד לעבר השני ואז פתחו בריצה אחוזת אמוק על עבר היציאה מהמחסן.
מיד זהב מיצמץ, תופס אחד מהם בעורף שלו ומטיח אותו ברצפה ואז פתח גם הוא בריצה אחרי השני.
השודד בלם בפתאומיות מחוץ למחסן וזהב ניצל את ההזדמנות לבצע בעיטה כפולה ישר לגב שלו ששלחה למסלול בליסטי ישר אל צד המשאית, שם הוא יצר מכתש משמעותי והמשאית התנדנדה על צידה, כמעט נופלת.
עכשיו זהב נתן לחיוך לקחת שליטה על הפנים שלו. הוא הניח את ישר ולעניין על הכתף שלו, עדיין בצורת הרובה שלה ושרק לעצמו מנגינה. איזה בילוי לילי מוצלח.
קול שיעול מזוייף קטע את קו המחשבה הזה וזהב הביט הצידה, מגלה את מה שגרם לשודד האחרון לבלום בפתאומיות.
זה היה שודד נוסף, בבירור כי הוא היה לבוש כמותם, אבל לאחד הזה הייתה אווירה שונה, הוא עטה בנדנה בצבע חאקי על החלק התחתון של הפנים שלו וצלקת משוננת נמתחה על הראש הקירח שלו. בידו הוא אחז מה שנראה כמו הכלאה בין חרב למסור חשמלי.
"אני רואה שהחברה שלי לא היו מוצלחים כמו שחשבתי, אפילו עם היתרון המספרי בצד שלהם." הקול שלו היה נמוך וכבד.
זהב השתלט על החיוך עוד פעם, והצמיד את הרובה לכתפו, מוכן לירות.
"לא כל כך." הוא ענה.
"טוב, אתה מבין שאין לי ברירה אלה לחסל אותך כאן." השודד האחרון הניף את החרב מסור שלו בשביל להדגיש את האמירה.
"אשמח לראות אותך מנסה." זהב ענה לו ולחץ על ההדק.
הקליע היה אמור לפגוע במרכז המצח של השודד אבל במקום זה באבחה של אור חום הוא פגע בצד השטוח של החרב מסור ונפל לרצפה.
ואז הם הסתערו אחד על השני, המסור החשמלי החל לפעול בשאגה וכאשר החרבות נפגשו ישר ולעניין עפה הצידה מהפגיעה בשיניים המסתובבות של הלהב. זהב ניצל את המומנטום לסיבוב שלם ובעיטה שיצרה מרחק בניהם. מייד הם זינקו פעם נוספת, נפגשים בניצוצות של מתכת על מתכת, שוב ושוב זהב הניף את החרב שלו, ובכל פעם השודד הצליח לחסום אותה. הוא צעד לאחור, אחז בניצב בשתי הידיים והסתער קדימה פעם נוספת, מגביר את קצב ההתקפות.
לצופה מהצד זה היה נראה כמו מבול של גיצים ותנועות מטושטשות, אבל עדיין כל התקפה של זהב נחסמה באבחה של אור חום.
זה היה חייב להיות לא טבעי. ההבנה נפלה עליו.
במקום לתקוף פעם נוספת הוא שינה את האחיזה שלו בחרב, הופך אותה ומשתחל קדימה בין היריב שלו ללהב בו אחז.
תנועה חדה עם היד לכדה את הלהב-מסור בין הלהב של ישר ולעניין ובין מגן הניצב וזהב הושיט את ידו שמאל שלו בהפוגה הקצרה שנוצרה לאחוז בדש החולצה של השודד.
ברגע שאצבעותיו נסגרו סביב הבד הוא מצמץ.
נראה אותך חוסם את זה, הוא חשב לעצמו כשהם מצאו את עצמם כמה מטרים באוויר. הוא הרגיש את הנפילה המשמעותית בכמות ההילה שלו אבל זה לא שינה, הוא היה מוכן להיאבקות האווירית והיריב שלו לא. היפוך אחד והשודד היה מכוון עם הפנים מטה, הברך של זהב בשקע הגב שלו והלהב של ישר ולעניין מעל ליבו.
הנפילה מטה הייתה קצרה ובסופה האור החום של ההילה של השודד התנפץ, משאיר אותו חסר הגנה. מכה קצרה לבסיס הגולגולת שלחה אותו לישון ביחד עם שאר השודדים.
זהב קם מתנוחת הכריעה ונייר קצת את החולצה שלו כאילו הוא מנקה ממנה אבק לפני שהחזיר את ישר ולעניין לחגורה שלו.
מבט מהיר סביב גילה לו שלא שם לב אבל בזמן הקרב האינטנסיבי עם מנהיג השודדים הם התרחקו מהמחסן. באנחה הוא החל ללכת חזרה, מתכונן להליכה הארוכה שיש לו.
צליל צעדים גרם לו להסתובב בחדות ולהחזיר את היד שלו אל ניצב החרב.
אבל כשהוא הביט אל עבר הסמטא ממנה הגיע הצליל לא היה שם זכר לאף אחד.
----
קרואו נשען על גג הבניין להביט מטה אל עבר הילד, האחיין שלו.
הילד היה טוב עם החרב והרובה, אבל הוא בוודאות הושפע הרבה יותר מדי מרייבן. הוא צריך לדבר עם אוזפין על זה, על איך להרחיק את הילד מההשפעה הרע של אמו. באנחה הוא המשיך לעקוב אחרי הילד ממש כמעט עד שהוא הגיע למקום מושבו של השבט, הוא גם יחזור להשגיח עליו בעתיד. המשפחה שלו הייתה חשובה לו אחרי הכל.