יומן

יומן

תקציר

כותבת על עצמי, כותבת מה שעולה לי לראש.
מותר לכל גיל
כותבת יומן

חלק 1

החלום שלי תמיד היה להתחיל לכתוב יומן, אתם לא חייבים לקרוא.

זה יותר בשביל עצמי, ובשביל שאני אמשיך לכתוב, בדרך כלל אני מוותרת דיי בקלות.

אני אתחיל קצת בלספר פרטים יבשים על עצמי :)

היי אני בת 20, חיה במרכז. אחרי צבא (עשיתי שנה, סיפור ארוך שאני ארחיב בהמשך)

מנסה להתקבל לאוניברסיטה, עובדת וחוסכת כסף כרגע. זהו. ניראלי.

איפה כדאי להתחיל? כמה אני רוצה לחשוף? למרות האנונימיות

מממ…

אז ככה הכל התחיל שנולדתי. סתם אמרתי בשביל האירוניה, בראש שלי אני צחקתי. הרי זה מה שחשוב באמת. המטרה שלי בתכלס זה לכתוב בלי לחשוב יותר מידי. זה למה זה יהיה קצת מבולגן. מקווה שתהנו!

בכל מקרה אני לא ארחיב יותר מידי, אבל החיים בבית לא זוהרים. אני ואמא שלי בקשר לא טוב, למרות היותי הילדה "האהובה" עליה. אמא שלי קצת מתוסבכת, מה שהופך את החיים שלי לדיי מתוסבכים, ושל אחים שלי. אה וגם של אבא שלי. במיוחד שלו. אנחנו רבות כל הזמן. אני יודעת שיש אנשים שיקראו את זה ויהיו בדעה של, תשלימי איתה, זאת אמא שלך. אבל, ויש אבל גדול! זה בלתי אפשרי. אתם עכשיו בטח אומרים אההה היא ממציאה תירוצים, אולי. ואולי לא.

היא קצת קשה. קצת הרבה. כשאני מתכוונת קשה אני לא מתכוונת לקשה אימהית. חינוכית. או שהיא לא עושה מה שאני רוצה. הרי אם זאת הייתה הבעיה באמת הייתי טועה. אבל אני לא רוצה להכפיש אותה. אני מכבדת אותה. היא אמא שלי. ולפעמים אני באמת יודעת שהיא מנסה. היא פשוט לא יודעת איך. הכל יוצא לה בצורה עקומה. בצורה בלתי נסלחת. בכל מקרה אז אני תחת התגית "מתוסבכת". מצחיק. אני צחקתי.

אני הילדה הכי קטנה, היחידה שנשארה בבית, כל אחד עזב מסיבותיו, החוט המקשר בין כולם הוא אמא שלי. כי הם עזבו עוד כשהם היו קטינים. גם אני הייתי רוצה.

אני נשארת כי אני רוצה לחסוך כסף, והכל הפך לקצת יותר נורמלי. בערך. השנה קיבלתי מפתח לבית סוף סוף, אז אני מטאטא הכל בצד כי זה דיי קריטי. אל תשאלו שאלות כמו למה. כי אני לא אענה, לפעמים אני לא יודעת מה הסיבה האמיתית לכל דבר. זה מצב קיים. או שאני לא רוצה להרחיב. זו גם אפשרות. אני כותבת פה כאילו מישהו באמת הולך לקרוא פה משהו. דמיינו פה סמיילי צוחק טוב? (ממשיכה). אולי אני כן יענה. אז כן תשאלו. אבל אולי אני לא יענה :(

אני עושה את זה כי אני רוצה להאמין שמישהו קורא, אני מאמינה שזה מגיע מתוך הרצון שלי שמישהו באמת יקרא את זה. גם אם זה כתוב גרוע. גם אם זה לא מעניין. כי אני רוצה שמישהו יתחיל להתעניין בי.

כל החיים הייתי הפסיכולוגית של עצמי, דיברתי עם עצמי על הכל, מחמיאה לעצמי, מעודדת את עצמי. (כיף, לא באמת)

למרות שלאחרונה אני כן מספרת. סיפרתי לכמה חברות. ולחבר שלי. הוא חמוד אמיתי. אנחנו ביחד שנה! לאחרונה זה 3 שנים. אבל עדיין לא מספיק כנראה.

גיליתם עוד קצת דברים שלא רשמתי למעלה. לאט לאט הכל יעלה. אני יספר לכם על כל מיני זמנים שלי בחיים. אולי זה יהיה מבלבל. אני אנסה להיות ברורה…

כרגע אני רוצה לסיים.

אז בפרקים הבאים שלללל

סתם. אני לא מצחיקה. אני יודעת.

אז נדבר כן?

 

15 תגובות
  • ל

    יפה מאוד הכתיבה
    אבל כדאי גם לכתוב בגוגל דרייב כי עיר הספרים לפעמים נעלמת וגם האתר יכול להעלם יום אחד כמו שבדיוק קרה ואז גם הספר יעלם וחבל(אני אומר לטובתך)

  • כותבת יומן

    תודההה

  • קרוקודמה

    יומן נחמד!
    אמשיך ליקרוא

  • כותבת יומן

    סומכת עליך!

  • Octo3112

    נראה לי אני צריך לשפר בגרות במתמטיקה ולעשות פסיכומטרי עוד פעם אם אני רוצה ללמוד 🙃

  • כותבת יומן

    גם לךךךך

  • Octo3112

    בהצלחה עם עניין האוניברסיטה

  • כותבת יומן

    כן זה קשה, מבינה אותך

  • כותבת יומן

    אה אוי אופס. נחמדדד
    לאיפה חשבת?

  • Octo3112

    החלטות קשות... אני בצומת דרכים עכשיו, צריך להחליט אם להשתחרר או להמשיך

  • Octo3112

    אני בקבע בצבא עכשיו, גם חושב על לימודים

  • כותבת יומן

    מנסה בנתיים לכמה מקומות...
    בת כמה את? את בבית ספר? או צבא? או כבר באוניברסיטה?

  • Octo3112

    כן בערך, בשנקר?

  • כותבת יומן

    תקשורת חזותית, שמעת על זה?

  • Octo3112

    נחמד, לאיזה תואר את מנסה להתקבל? איזה תחום?