הבית המסתורי

הבית המסתורי

תקציר

אדמס וחבריו דון ובראון מוצאים בית מסתורי ביותר בניו יורק, עיר ביתם. כשאדמס מגלה בו גם רוח רפאים, כמדיום, הכל נהיה רק מסתורי עוד יותר, אם זה אפשרי בכלל, מאחר והבית נבנה בשנת אלף שמונה מאות תשעים ושלוש. מי היא אותה הרוח? ולמה היא מציקה כל כך לאדמס? מיועד גם לתחרות הסיפורים בנושא נדודים לעולמות השנה
מותר לכל גיל
ל

פרק 1

לגיבורים שלנו קראו דון, אדמס ובראון. הם עשו קרב כדורי שלג ביום חורפי במיוחד בטיול חורפי במיוחד, כשהם הגיעו, מותשים אך מרוצים מה"קרב," לבית ישן בנסיעה שוב במכונית המחוממת היטב במזגן שלהם. אדמס, שתמיד היה אמיץ מעט יותר משאר החבורה, יצא מהמכונית המחוממת לרגע והלך לבית בפחד רב, וניסה לפתוח אותו בידו השמאלית. הידית של הדלת הייתה עגולה ושחורה, ונראתה בת כמאות שנים, בעיניו. והוא לא הצליח לפתוח את הדלת. מלא הקלה מכך, כי גם הבית הישן נראה בן כמאה שנה, הוא הלך לנסות לפתוח גם את החלון, אך גם זה לא היה קל בכלל, מאחר והחלון היה מלא קרח. 

 

 

אדמס התייאש מלנסות לפתוח לבדו את הדברים עכשיו, וסימן בידו השמאלית שוב לחברו בראון לבוא לעזור לו עכשיו. בראון החמיץ פנים, כאומר לו, ' אל תכריח אותי לצאת שוב אל השלג,' נאנח ויצא בכל זאת לעזור לחברו לפתוח את החלון הישן והאומלל הזה. שניהם הצליחו רק לגרום לכך שהמלון קרח ישבר, לשניהם להירטב עד העצמות, ולמין חריקה ממלאת אימה להישמע. כיוון שהם היו מין המאה העשרים ואחת, 

 

 

הם לא בזבזו רגע נוסף וחזרו למכונית של אדמס בריצה, מבוהלים עד מוות, למזגן החם שלה. אדמס לחץ על הגז בכל הכוח והם נמלטו משם בסערה, כמעט כמו השלג שירד בחוץ.הפחד שיתק אותם לכמה רגעים. רק כשאדמס הדלעק את הרדיו, מוזיקה נעימה ומרגיעה נשמעה, נראה שיכולת הדיבור חזרה בשלב הזה לבראון לפחות, כי הוא כחכח בגרונו, ואמר: "אלף שמונה מאות תשעים ושלוש. הבית הזה הוא משנת אלף שמונה מאות תשעים ושלוש. ראיתי שנה כתובה מתחת לגג שלו." "נפלא," מלמל דון, שישב לידו, ועדיין שקשק ונראה חיוור. "עכשיו רק עוד יותר בא לי לחזור לשם." דון היה ציני, כמובן. אדמס, שנהג, נאנח. "מישהו יודע משהו על הבית הזה?" אדמס שאל, ולא היה לו מושג שידע בקרוב קצת יותר מדי על ה ' בית הזה ' בעצמו.

0 תגובות
הבית המסתורי