צרות בגן העדן

״אז בת כמה את אמרת שאת?״ הוא שאל והייתי מבולבלת, ״אבל לא אמרתי לך״ הרגשתי תחושה מוזרה כזו של לחץ, ״אני יודע שלא אמרת אני צוחק, אז בת כמה את?״ אמר בגיחוח, ״אני אממ..״  הבטתי ביד שלי לרגע ונזכרתי שאחת המשימות שלי הייתה לסיים את כיתה י׳ב

וחשבתי שאולי עדיף שהעולם יחשוב שאני בגיל המתאים.

״אני בת 17 אדוני, אתה חושב שאולי תוכל לתת לי לישון אצלך הלילה? ומחר בבוקר אעזוב, אני מבטיחה!״

השחר החל להעלות והצלחתי לראות מעט את פניו של האדם שמולי, הוא לא היה נראה כמו איכר זקן ורשע למעשה, הוא היה נראה צעיר במיוחד.

״אני צריך לשאול את סבא שלי ....״ ענה בהיסוס, ״טוב תחכי פה כמה דקות ״.

הדקות נראו לי ממש כמו נצח. בנתיים בעטתי באבני חצץ שהשתרעו על הקרקע.

הדלת השמיעה חריקה, ראיתי את אותו הנער יוצא ואחריו איש זקן שכנראה היה סבא שלו (מן הסתם).

שניהם הביטו בי

״שלום לך גברת צעירה, הבנתי שאין לך איפה להיות הלילה.״ אמר הסבא ״כן...״ אחזתי בידי.

״אני יכול להציע לך לישון באסם בנתיים.״ 

״כן כן אין בעיה! תודה!״ עניתי תוך כדי שילוב כפות ידי.

״אני יכולה להיות קצת חצופה ולשאול מה שמכם?״ היססתי קצת ״אוי איזה חוסר נימוס מצידי״ אמר הנער, ״קוראים לי ג׳ייק״, ״לי קוראים מרטין, ומה שמך?״ אמר הזקן, ״שמי היילי, שחכתי שלא הצגתי את עצמי״.

״טוב עוד מעט אנחנו יוצאים לקטיף התירס, את רוצה לשבת לאכול איתנו ארוחת בוקר?״ אמר ג׳ייק ״אני ממש אשמח!״ וחיוך עטף את פניי.