תקציר
תמיד חשבו הנורא מכל על ברונו קסם חסר מזל נבואות אשר גרמו לכל תושבי אנקנטו להצטמרר התוקפים יחזרו והם לא לבד סיפור החיים של ברונו מדריגלהרבה ילדים שאלו אותי שאלות כמו :"מה זה עיניים הזוהרות האלה?" ו"אם אתה באמת חוזה את העתיד" אמרתי בביישנות "כן אני יכול לראות את העתיד אבל עדיין לא מצאתי דרך להבין את זה" ואחרי זה היו כמה שיעורים בבית הספר המורה חילקה מבחנים: ידעתי כמעט את כל השאלות למרות שהמורה תבחן אותנו ביום הראשון ללימודים איי פעם.
לאחר מכן היו תוצאות והציון שלי היה הכי גבוה אך חששתי מהגרוע מכל ,לא כי חששתי מציון נמוך אלא ממה שיקרה אחר הצהריים
אחר הצהריים בדרכי הביתה ניגשו אליי ילד קשה אופקים :"אתה רימית במבחן ההוא!" הוא התעצבן עליי ומראה את דף הציון שלו 48 "בקושי עברתי זה בגללך!"
"היית צריך לחשוב טוב יותר ולא לנסות להעתיק מאחיות שלי"
הוא עמד להכות בי ניסיתי לחמוק ממנו ולא ממש הצלחתי ונפלתי על קרקע הקשה, פפה יצאה אחריי ברגע שהיא ראתה את הילד הזה מכה אותי סופת ברקים חגה מעל ראשה מאיימת לפחם אותו
"הוא לא שווה את הזעם שלך פפה" "אבל הוא פגע בך" היא אומרת מלאת דאגה לאחיה הקטן ,אליי "אה זה "מצביע הפצע מדמם שלי "שום דבר שאוכל של אחותנו לא יוכל לפתור "היא נרגעה אבל ילד הזה פחד כל כך:"אם אתה תנסה עוד פעם אחת לפגוע באחי יהיה לכך השלכות.
אכלנו ארוחת צהריים טעימה ג'ולייטה:"נו נהנים מהאוכל " כולנו מהנהנים ברצון
"איך עבר היום שלכם?" שאלה אלמה
"היה מבחן" אמרתי בכאב רב ,פפה :"ברונו אתה בסדר?" שאלה ג'ולייטה :"אני בסדר רק נפצעתי" ג'ולייטה חייכה חיוך עצוב:" זה בגלל הילד ההוא" התביישתי לספר אבל סיפרתי שרק שקיבלתי ציון גבוה מתנכלים לי ובין לבין אכלתי את האוכל כפי שאתם אולי יודעים אוכל מרפא את נפש ואצלנו גם את הפצעים