קטעים

בר רק רצתה לברוח מפה. כל חייה המשפחה שלה התעללו בה. עכשיו במקרה היא גילתה שעולם הקסם הוא אולי אמיתי. היא קראה עליו כל מה שהיא יכלה מ ' העידן החדש.' לכל ילד נורמלי הייתה אמורה להיות עכשיו ארוחת בוקר. אבל להוריה לא היה אכפת ממנה, והם היו עסוקים עכשיו בהסכם הגירושין שלהם. זה לא משנה. אף פעם בחייה לא הגישו לה ארוחות בוקר למיטה. או ארוחת צהריים. או ארוחת ערב. למעשה, אם בר לא הייתה קולטת את זה בזמן, אף אחד לא היה דואג לה שהיא תאכל או תתקלח או תרגיש טוב בבית או בבית ספר. היא תנשנש משהו מתישהו. היא שקעה בספר ' כישוף וקסם,' מהעידן החדש עוד יותר עכשיו והסתכלה לשמיים במטושטש להפסקה עכשיו. אופס. כבר היה לילה. מסתבר שהיא ישנה רוב היום. שוב. הלב שלה דפק. היא תמיד עשתה את זה כדי להתחמק מהמשפחה שלה. היא ירדה עכשיו במדרגות הבית לקחת לה ארוחת ערב והסתכלה סביב, רק כדי לראות מה קורה. אמה ראתה טלוויזיה, חייכה אליה את החיוך המרושע שלה ואפילו לא שמחה לראות אותה או משהו. אמא אמיתית לא אמורה לחבק אותה כשהיא קמה מהשי…לא. לא, עדיף שלא להשלים את המחשבה הזאת אף פעם. זה רק יכאיב לה. ואבא שלה כבר לא גר פה, בהתאם להסכם הגירושין. בר רצתה לחנוק אותו. הוא השאיר אותה עם…עם…האישה הזאת לבד עכשיו. היא מיהרה לעלות לחדר שלה אבל עכשיו לפני שיקרה פה משהו לא טוב. כשהיא נרדמה. בר הרגישה ניעור בכל גופה. "מזל טוב," היא שמעה קול של אישה אומרת עכשיו, בזמן שהיא קמה במטושטש, ממצמצת שוב ושוב בניסיון להסתגל שוב לעולם האמיתי מהחלום המוזר שלה על מפלצת שמסתכלת עליה כמו עכבר על גבינה. הא? אולי מישהו בחלומה אומר לה מזל טוב על הגירושין? כל חבריה ידעו כמה הם הורים גרועים. הם אפילו לא היו מודאגים מהציונים הגרועים שלה או כשהיא לא עשתה שיעורי בית כבר נצח.

זה היה כי החרימו אותה בבית ספר והאשימו אותה בכל דבר. אלמלא תחביב הציור שלה, בר הייתה בורחת משם כבר מזמן. גם בית וגם בבית ספר - בר לא ידעה מה לחשוב על זה. אבל היא הניחה שזה עדיף ממה שהארי פוטר עבר. בר אפילו ניסתה לגרום להורים שלה מעצמה לשחד אותה בכסף תמורת הכנת שיעורי בית, או בעוגה האהובה עליה, אבל זה לא עבד. היא נאנחה למחשבה הזאת בפעם האלף והסתכלה על האישה בתמיהה עכשיו. הייתה לה שמלה - השובניסטיות - וגולגול אסוף בשיערה בגומיה צהובה. "אני היא הלנה." "כמו במיתולוגיה היוונית? הלנה ככה?" זה נפלט לבר. האישה הנהנה וחייכה והושיטה לה יד. "את צוחקת עליי," בר מחתה, אבל אז היא חשבה על פרסי ג'קסון. גם הוא חשב ככה. ואז הוא איבד את הזיכרון ונפל לטרטרוס. אולי עדיף לזרום עם מה שקורה. בר נשמה עמוק והושיטה יד.

הערת הכותב:

מה דעתכםן?