ביקורת ספרים

הספר תקווה (טרגדיה) של שלום אוסלנדר הוא ספר מסוג סאטירי הומוריסטי. 

לפני כמה פרקים עשיתי ביקורת על ׳הוא חזר׳, ספר ששואל ׳מה אם היטלר היה חוזר לחיים?׳. אז עכשיו יש לנו את ה׳מה אם?׳ הבא שקשור לשואה.

אי פעם שאלתם את עצמכם ׳מה אם אנה פרנק בכלל לא מתה בשואה, והיא ברחה לאמריקה ועכשיו היא מתחבאת בעליית גג של מישהו רנדומלי שם?׳

כן, גם אני לא, אבל הספר הזה בדיוק בא לענות על השאלה הזאת.

סולומון קוגל, סוכן מכירות יהודי אמריקאי, מחליט לעבור דירה לעיירה קטנה באמצע שום מקום, בתקווה שהיא תהיה משעממת במיוחד. הוא לוקח איתו את אשתו, שלא מרוצה במיוחד ממערכת היחסים ביניהם, את בנו בן השלוש, ואת אמו, שכל כמה שהרופאים אמרו לסולומון שהיא תמות בקרוב, היא מסרבת לשחרר אותם מהסבל שלהם איתה. אימו של סולומון החליטה שהיא הייתה בשואה, למרות שהיא נולדה ב1945 באמריקה.

הדירה שהם שוכרים נראית נורמלית סך הכל. מסריחה, אמנם, אבל חסרת הפתעות, ככל הידוע להם.

עד שיום אחד, סולומון מחליט לעלות לעליית הגג, ומגלה שם אישה זקנה נרגנת, שמסתבר בסופו של דבר שהיא אנה פרנק, שמסרבת לעזוב את עליית הגג עד שהיא תסיים לכתוב את הספר שלה, כהמשך ליומנה.

במהלך הספר הוא, ושאר הדיירים, מתלבטים אם לזרוק מהבית את אנה פרנק. מצד אחד, הם בקשיים כלכליים עצומים, והיא דורשת הרבה תשומת לב כספית ורגשית. מצד שני, אתה לא יכול להעיף מהבית שלך את אנה פרנק, נכון?

הספר מצחיק מאוד, ולא עושה שום הנחות. הוא מלגלג על השואה, על ניצולי השואה, ועל כל יהודי אחר בערך. הוא מעלה שאלות שנוגעות להרבה מאוד יהודים (וגם כמה שאלות ללא יהודים), בעיקר בהקשר השואתי. 

אני אסיים באחד הציטוטים האהובים עליי מהספר:

8/10