ביקורת ספרים

גילוי נאות, קראתי את הספר לפני שלושה חודשים, אז אולי אני מחמיץ משהו.

שם הרוח הוא החלק הראשון בטרילוגיית ׳רשומות קוטל המלך׳. (עד כה יצאו רק שניים מהשלושה, ולא נראה לי שהשלישי ייצא אי פעם.) הסדרה היא סדרת פנטזיה.

הספר עוקב אחרי מעליליו של קוותה בשני רבדים - קוותה הבוגר, העייף ואכול ההרפתקאות, שמספר על חייו, וזה הרובד השני, בתור קוותה הצעיר. רוב רובו של הספר מתרחש ברובד השני.

את ההתחלה של הספר די אהבתי. לא אספיילר כלום, אבל אני חושב שהכל הוצג בצורה מאוד יפה שגורמת לך לרצות להמשיך לקרוא. 

משם הכל מתדרדר.

קוותה (לפחות הצעיר,) הוא הדמות המושלמת, ואני אומר את זה במובן הכי גרוע שאפשר. הוא מצליח בכל דבר שהוא עושה, והוא תמיד הכי חכם, מצחיק ומוכשר בחדר. כל בת שרואה אותו מתאהבת בו. כמעט ואין לו פגמים. אולי זה משהו אישי שלי, אבל ממש לא מעניין אותי לקרוא על דמות כזאת. מתחברים לדמויות דרך הקשיים שהם עוברים והדרכים בהם הם מתגברים עליהם.

 יכול להיות שהסיבה שהוא כזה מושלם היא שקוותה מספר על עצמו, ולכן הוא מה שנקרא בספרות ״קריין לא אמין״, אבל זה לא הופך את זה ליותר טוב לקריאה בהתחשב בזה שתשעים אחוז מהסיפור קורה בצד של קוותה הצעיר.

גם אם נתעלם מזה, יש עוד כמה דברים שממש לא אהבתי בספר. דוגמא אחת, שאולי טיפה שולית אבל משום מה ממש תפסה אותי, היא שהדת המוצגת בספר היא פשוט נצרות עם שמות שונים לדברים. אני לא מבין גדול בנצרות, אבל מכמה שידוע לי, זה די אותו דבר.

כשהסופר מנסה לכתוב משפטים הומוריסטיים זה בדרך כלל לא מצחיק, בעיקר בגלל שזה לא תואם את האווירה והכתיבה הכללית של הספר, והתזמון הקומי פשוט לא נכון. וגם די שובניסטי, בהרבה מקרים, וזה נכון גם לחלקים שבהם הוא לא מנסה לכתוב בדיחות. לא שאני פמיניסט גדול, אבל זה די בוטה וברור.

הסיפור עצמו וההרפתקאות שבו די טובות, אבל לדעתי העובדה שקוותה הוא כזה מושלם ויוצלח הופכות אותן לפחות מעניינות.

על הצד הטוב יותר של הספר, מערכת הקסם שבו מאוד מעניינת ויצירתית, וגם בניית העולם שלו. הסופר בבירור השקיע הרבה זמן, מאמץ, ומחשבה ביצירת העולם וההיסטוריה שלו.

סגנון הכתיבה של הספר מאוד יפה, כל עוד מתחמקים מהבדיחות הגרועות.

הייתי מדרג אותו סך הכל 6.5/10.