מלון קליפורניה

מלון קליפורניה

תקציר

עובד בחברת משלוחים מקבל משלוח, כביכול רגיל. להביא חבילה למלון בשם ״מלון קליפורניה״. רק שאף אחד באיזור לא יודע להגיד לו איפה הוא נמצא. והחבילה נרשמה לפני ארבע מאות שנים... מבוסס, כמובן, על השיר Hotel California של להקת The Eagles. כל הזכויות להם, אני מניח, אלא אם כן לא.
מותר לכל גיל
אלבריאן

מלון קליפורניה - פרק ראשון - On a dark desert highway

״מלון קליפורניה, כביש 395, באיזור העיירה Lone Pine, קליפורניה.״

זו הייתה הכתובת הרשומה על האריזה שהייתי צריך להעביר. לא הכתובת הכי ברורה בעולם, אבל למען האמת, זו הייתה אחת הכתובות הכי מדויקות שחברת השליחויות שלנו אי פעם קיבלה. דבר אחר הציק לי יותר. נאמר לי שההזמנה נקבעה לפני ארבע מאות שנה, או משהו באיזור. חשבתי שהבוס מנסה לעבוד עליי עם אחת הבדיחות המפגרות שלו, אבל הסתכלתי במחשב ובאמת זה מה שהיה רשום שם. החברה שלנו קיימת איזה שלושים, גג ארבעים שנה. כנראה איזה באג במערכת.

בכל מקרה, עבודתי היא לא לשאול שאלות, אלא, אם לצטט את אחראי המשמרת שלי, ״להעביר ת׳חבילות המחורבנות האלה ולסתום ת׳פה״.

אז נסעתי לאורן הבודד (Lone Pine), והגעתי אחר הצהריים לתחנת הדלק שעמדה בכניסה לעיירה.

״קולה דיאט, בבקשה. קר.״ פלטתי בהתנשפות לעבר המוכר בחנות של תחנת הדלק. היה חום גיהנום בחוץ. המוכר העביר לי פחית של דיאט קולה.

״תודה,״ פתחתי את הפחית וגמעתי לגימה ארוכה, ואז דחפתי בהיסח הדעת את כרטיס האשראי שלי אל ידו של המוכר.

״זו המכונית שלך שם, בחוץ?״ הוא סימן בראשו לעבר מכונית המשלוחים שלי, שחנתה בבדידות במגרש החנייה מחוץ לתחנת הדלק.

״של מי עוד היא יכולה להיות?״ רטנתי, והחוותי מסביבי לכיוון כל האנשים שלא היו בחנות. ״חוץ מזה, ראית אותי יוצא ממנה.״

״זה לא אומר שהיא שלך,״ הוא קרץ וצחק. ״בכל מקרה, מה מביא אותך לחור-תחת הזה בחום שכזה?״

הושטתי לו את קבלת המשלוח. ״אני מחפש את המלון הזה.״

הוא רפרף בעיניו על הקבלה. ״מלון קליפורניה, בקליפורניה.״ הוא גיחך. ״מי היה מאמין.״ הוא הצביע לי בבלבול על תחתית הקבלה. ״׳המשלוח: פריט מטאפורי׳.״ הוא הקריא. ״מה לעזאזל זה אומר?״

״אני לא יודע אחי, אני רק מעביר ת׳חבילות המחורבנות האלה.״

״טוב, בכל מקרה, אין מקום כזה, מלון קליפורניה. לפחות לא באיזור כאן.״ הוא אמר. ״אבל זה כביש די ארוך, אולי אם תמשיך ליסוע עליו תראה איזה מקום ששכחתי ממנו.״

הודיתי למוכר וקניתי סנדוויץ׳ בשר להמשך הנסיעה. חזרתי למכונית והמשכתי ליסוע. בשלב מסויים המזגן הפסיק לעבוד, אז פתחתי את החלון של המכונית, דרכו נכנס הריח המוזר הזה של הסביבה, יחד עם אוויר חם, שגרם לי לתהות האם לפתוח את החלון קירר או חימם את המכונית.

אחרי כמה תעיות בדרכים, עצירות בעוד כמה מקומות שעזרו לי בערך כמו המוכר הראשון, הגעתי איכשהו לכביש 190, שנמצא באמצע הדרך בין האורן הבודד לעמק המוות. הלילה כבר ירד. ראשי הרגיש כבד ועיניי כבר החלו להיאטם. הייתי חייב למצוא מקום לנוח בלילה.

לפתע מולי, רחוק בחשיכה, ראיתי אור מהבהב על יד הכביש. נסעתי קדימה לכיוונו. 

עצרתי מול מה שאפילו לחשכת הליל היה ניתן לראות שהוא מלון פאר עצום. מקור האור המהבהב היה שלט חוצות מקולקל שאמר ״מל ן״ וההמשך היה חשוך לחלוטין. במגרש החנייה שלו חנו כמה רכבים עתיקים. היו שם חיפושיות של שנות השישים, כמה קאדילקים של שנות השלושים, ואפילו כמה כרכרות ישנות. 

בטח מלון לאספנים עשירים, חשבתי לעצמי. בוודאי חורג מהתקציב שלי. אבל לא היה לי אכפת. הייתי חייב מקום לישון ולהשתין, רצוי שלא באותו החדר. החניתי ליד שברולט בל-אייר ישנה, והלכתי לכיוון המלון.

תגובה 1
  • Octo3112

    מת על השיר, רעיון מגניב ממש