פאנפיק של pokemon horizons
תקציר
כע אני יודעת שאני מתחילה מלא ספרים ולא מסיימת אבל אין לי מה לעשות ולא ניראה לי ראו בכלל את הסדרה הזאת אזזז כע, זה בכלל לא נחשב פאנפיק אם לא ראיתם את הסדרה זה פשוט בשבילכם סיפור רגיל.
1- ליקו
זה התחיל כמו כל יום רגיל על הספינה של הרייזינג וולטקרס. קמתי מהמיטה התארגנתי והלכתי לכיוון חדר האוכל, כולם היו פה חוץ מרוי. "בוקר טוב" אני אומרת בחיוך לחבריי ומוציאה את מיאוסקרדה מהפוקדור לאכול "אה ליקו! בואו תתכבדו בארוחת בוקר!" מורדוק אמר והעביר יד מעל כל האוכל שעל השולחן. התיישבתי ליד דוט ולקחתי צלחת ורוי נכנס בבהלה לחדר "היה לי את החלום הכי הזוי! חלמתי שליקו הולכת לסינו ללמוד להיות פרופסורית!". כולם הסתכלו עליו במבט מבולבל "זה לא חלום רוי, ליקו אמרה לנו את זה אתמול בארוחת ערב! כבר הספקת לשכוח?" פריד צחק וקפטן פיקאצ'ו הנהן בהסכמה עם תוספת ה"פיקה" המפורסמת שלו. "מההה?!" רוי אמר בשוק ורץ לכיווני "זה לא נכון! נכון?!" הוא אומר עם עניים לחות "זה כן נכון רוי, אני הסברתי אתמול כבר, אני רוצה לחקור תופעות מיוחדות של פוקימונים והתפתחויות שונות" אני הסברתי שוב ורוי התיישב בכיסא הריק לידי "זה ממש לא הופר! אנחנו אמורים להיות ביחד הרייזינג וולטקרס! אם תלכי, זה לא יהיה אותו דבר!" הוא אמר ודוחף אוכל לפה שלו כדי לא לבכות. גם לי זה קשה, לעזוב את כולם ולגור לבד בדירת סטודנטים.
זה התחיל לפני שמונה שנים, לאחר שסבתא שלי נתנה לי את הקמע המיוחד שלה לפני שהלכתי ללמוד בבית ספר בקאנטו. הכל התחיל רגיל, היה לי שותפה לחדר מאוד מבולגנת, קיבלתי את הפוקימון הראשון שלי, ספריגטיטו, והתחלתי ללמוד כמו כל ילדה רגילה. אבל אחרי שחבורה של אנשים שניקראים "ההרפתקנים" תקפה אותי וניסתה לקחת ממני את הקמע, שמסתבר שיש לו כוחות ויכול להפוך לפוקימון אגדי, הכרתי את פריד והרייזינג וולטקרס. אמא שלי אמרה להם לשמור עליי מרחוק אבל החלטתי שאני רוצה לגלות את הסודות של הקמע שלי והצתרפתי אל הצוות והספינה המעופפת שלהם. אחר כך גם רוי הצתרף אלינו לאחר עוד מתקפה של ההרפתקנים על האי שבו הוא גר. בנוסף לכך, רוי שיחרר פוקימון מיוחד מפוקדור עתיק שסבא שלו הביא לו, רייקוואזה שחור. רוי ופיוקוקו התחברו ונהיו לשותפים מהר מאוד. ההרפתקנים ניסו לקחת ממני את הקמע במשך שלוש שנים, אבל לאחר שמצאנו את הבוס שלהם וגילינו את המטרה שלהם לכבוש כל מחוז הצלחנו להביס אותם פעם אחת ואחרונה בעזרת הפוקימונים העתיקים שמצאנו והתיידדנו במשך השלוש שנים האלה. אני רוי ודוט היינו כמו דבק מאז שהכרנו, אולי דוט לא הייתה בעד אבל היא התרגלה לשטויות שלנו. אה, ושכחתי להגיד שדוט היא בעצם הסטרימרית ויוטיוברית האהובה עליי גורומין, כן זה היה שוק שגיליתי מאחר שהיא תמיד בתחפושת פוקימון בכל סרטון שלה. עברנו מלא בשנים האלה, עזרנו לפוקימונים פצועים בדרכים בעזרת הידע של מולי בלהיות אחות פוקימונים, אכלנו אוכל טוב בזכות הבישולים של מורדוק, הספינה תפקדה כמו שצריך בעזרתה של אוריו ופריד וקפטן פיקאצ'ו הנהיגו אותנו כמו שצריך, אה ויש את לודלואו הזקן שפשוט פה.
לעזוב אותם לא עלה בדעתי אף פעם עד לאחרונה, שגיליתי כמה אני אוהבת ללמוד ולחקור על פוקימונים ותופעות מיוחדות כמו התפתחויות. החלטתי שאני רוצה להיות פרופסורית לפני חצי שנה ורק אתמול בלילה הודעתי לחברי הקבוצה על החלום שלי. כולם קיבלו את זה בהבנה ובאמת הופתעתי שרוי לא התהפך במקום, טוב זה ברור עכשיו למה, הוא היה עייף מידי וחשב שהכל חלום… "רוי, הכל יהיה בסדר! אתה תמיד יכול לבוא לבקר אותי בדירה" הצעתי לו אבל ניראה לי שזה רק החמיר… "דירה?! איך את יכולה לחיות בדירה מעובשת?! בלי האוכל הטוב של מורדוק! השירה היפה שלי ושל סקלרידג'! העזרה של מולי שאת נפצעת! הצחוקים, הביחד!" הוא עכשיו בוכה את נשמתו החוצה ומורדוק משכנע אותו לבלוע מה שיש לו בפה לפני שהוא דוחס עוד. הוא צודק, זה אכן יהיה קשה בלעדיהם אבל אני כבר החלטתי ואני לא מתכוונת לחזור בי. חוץ מזה, יש לי את מיאוסקרדה, פואומוט ודאצ'באן לצידי, ככה שאני מוגנת אם מישהו ינסה ליתקוף אותי. "היא לא ילדה קטנה רוי, היא יכולה להסתדר" מולי אומרת ואוריו מהנהנת "נכון, היא כבר בת 18, וגם אתה, זה לא סוף העולם אם היא הולכת להגשים את החלום שלה, אתה באמת יכול לבקר אותה ואפילו ללכת למצוא חלום משלך!" היא אמרה וזה ניראה לי הרגיע את רוי "צודקת, היא ילדה גדולה… רק ליקו" הוא עוצר ומסתובב אליי לאחר קינוח אף "תבתיחי לי שלא תשכחי אותנו!" הוא אומר ושוב דומע "אני מבטיחה" אני אומרת ונותנת לו חיבוק למרות שאני מפחדת שהוא ינזל עליי…