חדש-ישן

אני זוכרת את היום ההוא כאילו הוא היה אתמול.

זה היה יולי 2019, הייתי בת 14 אז.

נכנסתי לעיר הספרים, כפי שעשיתי כל יום, אבל אז... ראיתי שהוא נסגר.

ניסיתי שוב ושוב להיכנס ולא הצלחתי.

הייתי במן תחושה של הלם, כאילו זה לא מציאותי.

הלב שלי דפק ולא הצלחתי לנשום.

עיר הספרים, האתר האהוב עליי, המקום שאליו ברחתי כל פעם שהיה לי קשה, איננו עוד.

בארבע השנים שהייתי שם, העיר הייתה הבית השני שלי. הייתי נכנסת לאתר בבית, באוטובוס, בהפסקות- תמיד.

כשעליתי לכיתה ח'- השנה שבה העיר נסגרה- הייתי צריכה את הבית הזה יותר מתמיד. הייתי בודדה מאוד, לא היו לי חברים והרגשתי כאילו זה סוף העולם. הייתי יושבת לבד בהפסקות, סתם קוראת בכיתה כשכל השאר היו בחצר או עשו טיקטוקים. החברה הכמעט יחידה שלי עזבה לבית ספר אחר, ולא הייתה לי סיבה לקום בבוקר.

כשהעיר נסגרה ואיבדתי את הבית הזה, התמוטטתי.

אני עדיין לא מאמינה ששרדתי את החטיבה.

היה לי מאוד קשה בלי העיר.