הורגת תקווה (אקדמיית הגיבורים שלי x פארהיומנס)

הורגת תקווה (אקדמיית הגיבורים שלי x פארהיומנס)

תקציר

סיפור פיוז'ן בין העולם של פארהיומנס ואקדמיית הגיבורים שלי. אלה עוברת מאמריקה ליפן לגור עם אחיה הגדול ומתכננת ללמוד בבית הספר התיכון היוקרתי יו.איי שמאמן גיבורים לעתיד. מתרחש בעולם של אקדמיית הגיבורים עם אלמנטים של פארהיומנס.
מותר לכל גיל
Octo3112

התחלה 1.1

אלה הלכה ברחוב הסואן וסירבה להכיר בעובדה שהיא נאבדה, היא הרי יודעת בדיוק איפה היא נמצאת. היא רק לא יודעת איפה הנקודה שהיא יצאה ממנה נמצאת.

 

אבל היא עדיין הייתה נחושה בדעתה להמשיך עד היא תמצא מקום מתאים לקנות בו בגדים במקום כל אלו שהיא הייתה צריכה להשאיר באמריקה.

 

בעת שהיא ממשיכה לצעוד קדימה בנחישות היא מחילה לשמוע צעקות ופיצוצים עמומים מהמשך הרחוב.

 

לרגע היא מתלבט בינה לבין עצמה, נזכרת בהבטחה שלה לאחיה הגדול, "אני לא אסתבך בצרות" ואז היא ממריאה באוויר, כפות הידיים שלה פרוסות ומקבילות לקרקע על יד הירך שלה. מלמעלה היא יכולה לראות את הנבל העשוי ג'לי ירוק מחזיק כבן ערובה נער בעל שער בלונדיני קוצני.

 

מיד ההבטחה שלה לאחיה נשכחה והיא שלחה את ידיה הימנית קדימה, מאבדת את האיזון שלה באוויר לרגע ואז סוגרת את היד לאגרוף קמוץ באוויר.

 

לרגע שום דבר לא קרה, ואז הייתה תזוזה קלה, כמו משב רוח עדין שמפזר קצת את השער. אלה קמצה את אגרופה בחוזקה פעם נוספת, והפעם הנער עם השער הקוצני זז לכיוונה כאילו נמשך על ידי חוט בלתי נראה. אלה לקחה נשימה עמוקה דרך פיה ואז נשפה אותה בחוזקה דרך אפה, והפעם השלישית קמצה את ידיה לאגרוף במלוא כוחה. הפעם הנער התרומם באוויר, מופרד מהנבל והתעופף לכיוונה של אלה במהירות.

 

אנחת הרווחה של אלה על זה שעזרה לגיבורים שנכחו בזירה במצב מורכב נקטע כאשר נער בלונדיני שיורה פיצוצים מכפות ידיו יירט אותה מהאוויר בעזרת הראש שלו שפגש את הסרעפת שלה בנסיבות לא אידאליות.

 

הם שניהם התרסקו לכיוון הקרקע.

 

ברגע האחרון פיצוץ שנורה מכף יד שנלחה קדימה בלם את שניהם מלפגוע בקרקע במלוא הכוח, שניהם נחתו על הרצפה בחבטה והתגלגלו מספר מטרים לפני שנעצרו במרכז הרחוב.

 

אלה נאנקה מהכאב שפעם בגוף שלה בגלים והשתנקה מהמכה שספגה בסרעפת, משתעלת ומעלה ענן אבק קטן סביבה.

 

היא סיננה קללה באנגלית מבין השיניים שלה כדי להתמודד עם הכאב, זה לא עזר יותר מדי.

 

לאט לאט היא קמה על רגליה והבטיה מסביבה, היא נרתעה מעט לאחור כאשר היא ראתה חבורה של גיבורים רצים לעברה, אבל רובם עצרו והתגודדו סביב הנער עם השער הקוצני שהיא חילצה.

 

אחד מהם, גבר גדול עם חתיכות מתכת צבועות בצהוב ושחור מורכבות סביב הידיים שלו, ניגש אליה לבדוק שהיא גם בסדר, ולמרות שהיא הרגישה חבולה מההתקלות האווירית היא טענה בפניו שהיא בסדר גמור.

 

בזמן שהוא התעקש להמשיך ולשאול אם היא בסדר קול אוושה רטוב משך את תשומת לבה ומבטה הוסט מהגיבור שלפניה.

 

רק כאשר מבטה פגש בדמות החדשה שהופיעה תהליכי המחשבה וההגיון שלה החלו לפעול. הרי אם הגיבורים רצו אליה ואל הנער האחר זאת אומרת שמישהו נשאר לטפל בנבל. אבל הם היו במצב מתוח מראש בדיוק בגלל שאף אחד מהגיבורים לא הייתה מוזרות שמתאימה ללחימה בנבל הזה. כלומר אם הם באו זאת אומרת שבזמן שבין הרגע בו היא משכה את הנער מידי הנבל ועד הרגע בו היא התרסקה על רצפת הרחוב, הגיעה גיבור עם כוח מתאים, והביס את הנבל.

 

היא הכירה רק גיבור אחד שהיה מהיר כל כך.

 

היא הביטה בפניו של אחיה הגדול. החליפה הירוקה שלבש הייתה מכוסה בחלקים משוריינים בצבע כחול כהה שכיסו חלקים פגיעים, את העיניים שלו הסתיר משקף אחיד ועליו ארבע עיניים צהובות, אחת בצד שמאל ושלוש בצד ימין.

 

תוך כדי שהוא מתקרב אליה בצעדים איטיים הוא זרק אל הגיבור שדיבר איתה דבר שנראה כמו כדור גומי ירוק בגודל כף יד. "קח אותו למעצר." הוא אמר בלי להאט את צעדיו אפילו לרגע.

 

לבסוף מסלול הצעידה שלו הוביל אותו אל מול אלה, שניסתה לסדר את השער הבלונדיני שלה, שנפרע בעת הנחיתה המסורבלת, בעזרת ידייה.

 

"אלה." הוא אמר כשהוא לבסוף נעמד מולה, השער השחור שלו היה קצוץ קרוב לקרקפת בדיוק על מנת שלא יפרע או יתפס בדברים בזמן שעבד.

 

"דן." היא ניסתה להחזיר לו באותו המטבע אבל הטון שלה היה מהוסס.

 

היא יכלה לזהות את הסימנים הקטנים בשפת הגוף שלו שהעידו על כעס, הצורה בה הוא מתח את הכתפיים שלו והעמידה בה הוא נעצר מולה. היא הכירה אותו מספיק טוב בשביל זה.

 

"היה לי תנאי אחד בשביל שתעבורי לגור איתי, אחד. ואת שברת אותו ביום הראשון שלך פה." הוא דיבר בקול מדוד, והיא ידעה שהוא מתאמץ לא להרים אותו.

 

היא עמדה להגיב, לנסות להצדיק את עצמה, להסביר שהיא לא יכולה לעמוד מנגד למצב עם בן ערובה כמו זה. אבל הוא לא נתן לה לדבר.

 

"איך אני אמור לסמוך עליך? איך אני יכול לדעת שאת בטוחה אם את מסתובבת לחפש עימותים עם נבלים. איזו סיבה יש לי לא לשלוח אותך חזרה לאבא?" במילים האחרונות הטון שלו התחיל להתחזק, מאבד מהשליטה העצמית שלו.

 

המילים זעזעו את אלה, היא הרגישה את הדופק שלה בחזה ואת הלחץ ברקותיה לשמע המילים של דן.

 

"אתה לא תעשה את זה." היא אמרה, מרגישה זיעה קרה מרטיבה את עורפה.

 

"אני כן, אם אני אדע ששם את תהיה בטוחה."

 

"אני לא יכולה לחזור לאמריקה, אני לא יכולה להיות שם יותר. אני אמרתי לך את זה כבר, הסברתי לך... אין שום סיכוי שבעולם שאני חוזרת לשם!" היא שמה לב שהיא החלה לצעוק רק כשהבחינה במבטים של האנשים סביבם, גיבורים ושוטרים שבהו בה ובדן.

 

היא לקחה נשימה עמוקה על מנת להרגיע את עצמה.

 

"אנחנו נדבר על זה בבית " הוא אמר ופנה ממנה, מפנה את פניו אל עבר בן הערובה לשעבר שעכשיו צעק על החובשת שניסתה לבדוק שהוא בסדר.

 

אלה נשארה לעמוד במקומה. צופה בגב הרחב של אחיה מתרחק ממנה.

0 תגובות
הורגת תקווה (אקדמיית הגיבורים שלי x פארהיומנס)