התחברות לאתר

הדיבור שלי

הלוח שלי
11
חברים
7
ספרים
35
מועדפים


הייתי אוהבת את סופי והואול כזוג אם לא לא הייתי מאוהבת בהואול ורוצה את מקומה של סופי.

🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩

"אתה אידיוט" גיחכתי.

"מי כבר מדבר, אה?" ענה לי מקס בזלזול הרגיל שלו כלפי אלים גבוהים במעמדם ממנו.

"ברור שאני" השבתי לו וסגרתי עם המניפה על חלק פני התחתון.

"אה, נו אם את אמרת זה לא בעל חשיבות גבוהה" הוא ענה והתקרב אלי עוד צעד. אני בתורי נסוגתי לאחור.

"אידיוט..." סיננתי וסגרתי את המניפה.

הוא ניצל את ההזדמנות. משך אותי אליו והדביק לי נשיקה בשפתיים.

אוח... איך שנאתי ואהבתי אותו...

🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩


עמדתי על החומה. היא בנוייה מסלעים לבנים כשלג. חבל, עוד מעט תהיה אדומה ויופיה הלבן והנקי ילך...

אני ציוויתי לבנות את החומה הזו לפני בדיוק אלף שנה... ידעתי שפעם אחת אני אצטרך להגן על העיר שמאחוריה אבל גם בידיעה זו החלטתי לקחת אותה תחת חסותי.

הרוח הצפונית שיחקה עם שולי השמלה הלבנה שלי שתאמה בצבעה לחומה.

החרב שבה כלאתי את כל הכעס שלי ועכשיו החזקתי בידי, נצנצה באור קרני השמש השוקעות. היא זרחה באור אדום. הצבע שבו תצבע בעוד כמה דקות ספורות.

השדות הירוקים שעליו היו אמורים ליפול אותם קרני שמש היו מכוסים בהמוני אנשים ומפלצות מסודרים בשורות מסודרות. חמושים עד השיניים. מוכנים לקרב.

זרקתי מבט הצידה. כמה מטרים מימיני עמד הוא. הוא לא הסתכל עלי אלא על האופק שהיה מכוסה בשטיח הצבאות. שיערו שהגיע בקוצים לא מסודרים עד הכתפיים עכשיו התבדר סביבו באותה רוח צפונית. ובגדיו השחורים נצבעו בצבע כתום - אדום לאור השקיעה. מה רק לא הייתי נותנת כדי לדעת על מה הוא חושב עכשיו...

הוא לא היה חמוש. כנראה כמו תמיד יוציא את הנשק ברגע האחרון. מעניין במה ישתמש הפעם? שני סכינים? חרב?

בבקשה תן לי חלקיק מהכוח שלך...

הוא תפס את המבט שלי ומיד הסטתי את מבטי ממנו.

למה אני חושבת עליו? אני צריכה להתמקד ב"שטיח" שלפני.

לקחתי נשימה עמוקה ואכן מיקדתי את מבטי ומחשבותי באותו "שטיח" שאת כיעורו אין לתאר במילים.

"זו הזדמנותכם האחרונה לסגת לאחור. אלים נלחמים כמו שדים. בלי רחמים" לא צרחתי. אפילו לא הרמתי את קולי אך עדיין כולם שמעו אותי מדברת.קולי התגלגל על פני כל הקילומטרים אשר הדשא בהם נרמס מהרגליים בנעלי מתכת.

מן הצבא שמתחתי נשמע גל לחשושים.

"ברור שהם לא רוצים!" צעק אלי מלטה מנהיגם.

מקס רק גיחך קלות. בידיו נצצו סכינים. בחירה גרועה.

"אידיוט" הדבקתי לו, וקרן השמש האחרונה נעלמה באופק. השתרר חושך.

הקרב התחיל.


🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩

אז כאן כמה קטעים מהספר שאני כותבת. לא, אתם לא תמצאו אותו בעיר הספרים. עד שאני לא אסיים לכתוב אותו אני לא אפרסם אותו. גם אם זה יקח לי כמה שנים.

אני כותבת בדרמטיות שאופיינית לכל הנוער, אבל אני עדיין חושבת שאני כותבת טוב. אל תחלקו איתי את דעתי. זה לא מפריע לי.
רוק כבד

IIחורףIIאירופהIIקנדהIIמקסIIהואולIIאליסIIכתיבהIIאמנותIIפימוIIאנימהIIבישול

נ.ב: תתעלמו מהטמטום לגבי חצויים בלוח שלי.

🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩🍩


כן, הוא מאנימה. אבל אני המצאתי לו אישיות חדשה.כי התמונה הזו היא מי שהמציאה אותו ואת אישיותו. וכן, זה מי שאותו אליס שונאת וגם מאוהבת בו. מקס.







רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | עיר הציורים | עיר הלימודים | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!