התחברות לאתר

הדיבור שלי

הלוח שלי
158
חברים
9
ספרים
159
מועדפים

היי.

 אני|אנוכי|עצמי|פולרית|משועממת|בלארג|יס"מ לנצח.-.|מה עוד לעזעזל כותבים פה?

שלום אנשים.-. מה מביא אתכם לפרופיל שלי? תנו לי לנחש: השעמום.

טוב... אני מזהירה אתכם כבר עכשיו: תעשו לעצמכם טובה ותתחפפו מפה. לכו להיות חסרי חיים במקום אחר, כי כאן לא תמצאו משהו מעניין במיוחד. 

אם לספר על עצמי בקצרה...

טוב, אני אבלין. אני בן-אדם (וגם זה עוד לא בטוח) אם תדברו איתי אי פעם, תבינו שאני די מוזרה וממש לא יודעת לנהל שיחה. מה לעשות? ככה נולדתי.

אני אוהבת לקרוא, בעיקר בז´אנר הפנטזיה, אבל זה לא אמור לעניין אותם במיוחד, בעיקר כי אסור לפרסם. נכנס לראש? א-ס-ו-ר. 

אם לכל ילד מהכיתה שלי היו מצמידים תווית עם תכונת אופי או מראה, אני הייתי זאת עם החיוך הכי משוגע בכיתה. (לא אני אמרתי את זה, זה ילד מהכיתה שלי).-.

אבל יודעים מה? אולי אם אתם כל-כך משועממים פשוט תלחצו על כפתור אחד וכמה מקשים ותשלחו הודעה. כי לי רוב הסיכויים שלא יהיה את האומץ לעשות את הצעד הראשון. 

הקדשות, למעטים שאי פעם הכירו אותי באמת פה

סוויני.^.

את ילדה מעניינת וכייפית מאוד.

תמיד כיף כשיש עם מי לדבר לא?

אני לגמרי בטוחה שאת תיהיה שם בלשבילי, 

וזאת תחושה ממש חשובה, אישית, לי....

חבל לי שפרשת, היית מדהימה

אבלין.

כן, אני יודעת, את לא בעיר הספרים.

וגם אני יודעת שאת לא בכללי.

פשוט, את היחידה שבאמת הבינה אותי, 

באמת הכירה אותי. את היחידה שלא שפטה אותי רק על פי מראית עין.

את ידעת מה החולשות שלי, ואיך אפשר לעודד אותי. כשאחרים עמדו נבוכים בצד,

את הלכת לצעקת על מי שפגע בי.

ותדעי, לא עובר יום מבלי שאני אתגעגע אלייך.

שיניתי את השם שלי פה, על שמך, ונשבעתי שלא אשנה אותו חזרה לעולם.

בידיעה מרה שזה כל מה שאני יכולה לעשות בשבילך.

אבל אני יודעת שלא היית כועסת עלי.

לעולם לא.

אבלין

אף אחד לא באמת מבין מה קורה, חוץ מאלה שמסתכלים מהצד.

אבל באמת, אני מעדיפה את אי-הידיעה אם זה אומר להיות חלק מכל מה שקורה פה.

כשאני אומרת "פה", אני לא מתכוונת דווקא לעיר הספרים, אבל גם.

חבורות. כמעט כל אחד פה, בבית ספר, בחוגים.

כל חברה מחתחלקת לחבורות באופן טבעי. ניקח לדוגמא את עיר הספרים.

יש את האלה עם הטאמבלר, יש את הברונים, יש את אוהבי האנימה, יש את אוהבי הגרוויטי פולס.

ויש את אלה שלא שייכים לאף אחד מהם. תלויים באוויר, לא נחוצים לאף אחד, לא מתחברים לאף אחד, אפילו לא אחד לשני.

החבורות מאוד מגובשות מבפנים. הם מדברים, צוחקים . יש להם בדיחות פרטיות, כינויים אחד לשני. 

אבל לחבורות האלה יש גם צד אחר. הם מקיפים את עצמם בחומות פלדה גדולות, שכדי לעבור אותן ולהתקבל לחבורה צריך תנאי כניסה מיוחדים.

ויש כאלה, שמתקשים לעבור אותם. אפילו כאלה שהיו מתקבלים לחברוה אם היו מנסים.

אבל הם נכשלים. כל אחד מסיבותיו שלו. יש כאלה שמפחדים לנסות, כאלה שמפחדים מדחייה, וכאלה שפשוט  לא מוצאים את הפתח הנכון.

תמיד יש כאלה, בצד. כאלה כמוני.

אני יודעת שעכשיו הכללתי בגסות הרבה אנשים. כאלה שאולי לא בדיוק תואמים את מה שתיארתי עכשיו. 

יש גם סבירות שאני טועה. אבל זה מה שאני מרגישה. ועל רגשות אי-אפשר להתווכח. אם אתם קוראים את זה, סימן שאתם באמת משועממים. 

וככה אתם מעבירים זמן? קוראים פריקה של איזה מישהי שאפילו לא טרחתם להכיר?

free game wap

Black Moustache 





רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | עיר הציורים | עיר הלימודים | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!