התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
385 קוראים


פרק 6 - 6
רייצ´´ל | פורסם לפני 31 ימים
  


אני יכולה להקדיש את הפרק הזה למישהו?

יופי, כי אני לא שואלת אתכם.

אני מקדישה את הפרק הזה לילדה נפלאה בשם רוני.

מזל טוב מושלמת!!!!!!!!!!!!!!!!!

אנבת´:

אני וג´ייסון ניסינו לפתוח בחוזקה את הדלת של פייפר אבל לשאווה.

"פייפר! אלה אנחנו! תיפתחי!" צעקתי.

"נו פייפס, תיפתחי!" אמר ג´ייסון חסר סבלנות.

לא נשמע שום צליל.

תופפתי בידי על הדלת בלי לשים לב.

מה? לפעמים יש לי נטייה לעשות את זה כשאני לחוצה!

פייפר כנראה יודעת את זה...

למה אני אומרת את זה?

כי ברגע שעשיתי את זה הדלת נקשה ופתק נפל לידי  ´היי אנבת´, מה שלא יהיה מקרה החרום בהצלחה´ בכתב היד של פייפר. 

היא כנראה רצתה שבמקרה חרום נוכל לפתוח את הדלת...

פתחנו את הדלת בחבטה.

אוקי, ככה נראה החדר של פייפר.

שולחן עץ בהיר, מצעים ירוקים בהירים על מיטה רחבה, ארונות עץ מהגוני, מראה גדולה שנתלתה על הקיר, מדף ארוך עם תמונות שלא עצרתי להסתכל עליהם, קירות שמנת שנתנו אווירה ביתית, אהיל שהטיל צל כוכבים על התקרה, וילונות צהובים בהירים וכיסא משרדי.

בקצה החדר פייפר הייתה מוטלת על הרצפה עם פנים לתקרה, עיניה התגלגלו בחוריהם.

"פייפס!" מיהר אליה ג´ייסון.

"מה קרה?" נבהלתי ובדקתי לה את הדופק.

אוקיי, היא נושמת.

ניסינו לנער אותה ולתת לה אמברוסיה כדי שתוכל לשיר את שיר הנחשים אך ללא הצלחה והיו בידינו דקות ספרות.

"הם עשו לה משהו" אמר ג´ייסון בחרדה והעמיס אותה על כתפו.

"מה עשיתם לה?" הוא שאל בבהלה את הנחשים.

דמות נגלתה באוויר.

היה לה שיער שחור עם קצוות סגולים שאיך שהו נראו טבעיים לחלוטין, הוא היה אסוף בקוקו גבוהה. עורה היה לבן ועיניה שנצצו מכוח אחת אדומה כאש והשנייה כחולה כברק, תווי פניה היו מלכותיים ויהירים שהזכירו לי את מלכת הפרות הידוע לשמצה, את הרה כמובן.

היא לבשה שריון ממתכת שאנבת´ לא ראתה מעולם.

"מי רוצה לדעת?" היא שאלה. קולה היה מצחקק ולחשני, היא דיברה כאלו העולם שייך לה ואנחנו רק זבובים על הקירות בביתה הרחב.

ג´ייסון נעץ בה מבט שנאה.

"תירגע, אחי היקר. ואל תפעול בפזיזות" היא צחקה צחוק נחשי.

"אחי?!" השקעים בחדר העלו ניצוצות כשג´ייסון דיבר.

"מי את?" שאלתי.

הרי כדאי שנדע לפני שנתקוף אותה.

"האלים כלאו אותי מאות שנים, מאז שנולדתי, אך אבי ואימי לא ישפיעו עליי עוד. הריי אני בעלת הכוח" היא אמרה במורת רוח.

"זה לא עונה על השאלה שלי" אמרתי בתקיפות.

היא גלגלה עיניים "אני קראס. אבי זאוס קרא לי על שמו קראטוס, הרי אני אלת הכוח והעוצמה. אך מובן שלא שמעת עליי חצויה צעירה כי הרי מלך ומלכת האלים, הורי, העזו ללכוד אותי! אך זה היה מעשה פזיזות נתעב והעולם כולו ישלם על טעותם" היא אמרה בכעס ועיניה השונות רושפות זעם.

"...מה...?" שאל ג´ייסון בקול אבוד "...אבי זאוס...?"

"זה בלתי אפשרי!" אמרתי כלא מאמינה.

"אני היא ביתם של הרה וזאוס, נסיכת האלים, מה פה לא מובן?" היא אמרה משועשעת במקצת.

ג´ייסון נראה כאליו הוא לא מסוגל לנשום, הרי נשימותיו נדמו כבדות כל כך.

"לשאלה הבאה, מה עשית לה?" ניסיתי להישמע רגועה אפילו שראיתי שהפרצוף של פרסי אדום מחוסר חמצן. הוא לחש לי משהו בלי קול.

"אל תדאגי, היא לא מתה. זה לא היה כיף אם היא הייתה מתה בשלב כל כך מוקדם. ואת יודעת שלא יכולתי לא לעשות כלום כשהיא יכולה למנוע מהנחשים שלי לתקוף אתכם." היא אמרה בקול מרחם מזויף לחלוטין.

"מה את רוצה? למה באת לכאן?" שאל ג´ייסון שהתגבר על הפתעתו ונשמע כועס. הוא שלף את חרבו.

"אוי, אח יקר. מתי תבין? בשבילי זה הרי קל כמשחק, והמשחק לא יהיה כיף אם לא תדעו מה אני מתכננת"  

אני וג´ייסון החלפנו מבטים לחוצים.

קראוס מחאה כף והנחשים הרפו מחברינו.

"את צריכה להיות בטוחה שזה יותר גרוע מהמוות, אני אשלח לך חלום... אל נא תדאגי. אני רק צריכה את חיית המחמד שלי, ואז אהיה מוכנה."

 

חיית מחמד...

רגע!

"פיתון!" אמרתי בהבנה.

"אכן, הוא יוחזר מין המתים. והקרב מול אפולו הייתה רק הסחת דעת למה שעומד לקרות" היא צחקקה ואז הרצינה "השנים בכלאי השחיתו אותי כפי שאת רואה, פעם הייתי יפיפייה אמיתית, וחזקה יותר. אבל אל דאגה, אני עדיין רבת עוצמה. יום הדין שלכם יתרחש בניו יורק, תמיד אהבתי את המקום התוסס." היא הבטיחה לי.

"אנחנו נהרוג אותך, כמו שהבסנו את גאיה" אמר ג´ייסון.

קראוס נשפה בבוז "גאיה היא אלה כל כך מיושנת, והיא האמינה שתוכל לפלג ביניכם. היא פעלה בפזיזות כשאפשרה לכם באופן מכוון מעבר למקומות, אני עומדת להיות אחרת. אני מודרנית יותר"

מאחוריה חברינו החלו לזוז והצבע חזר לפניהם.

קראוס התקרבה אליי ולחשה "כן, הכאוס יכול לעזור. אבל להסתמך על עזרתו תהיה פשע נתעב. אתן לך הדגמה לסבל הדרש" היא צחקקה והתפרקה לעשן סגלגל שנעלם מין האוויר. איתה גם הנחשים.

ג´ייסון התחיל לבדוק לאחרים את הדופק.

אני רכנתי מעל פייפר בתקווה שעכשיו תתעורר.

אבל ברגע שכל האחרים התפקסו פייפר התעוררה בבת אחת.

היא נעמדה וחייכה אליי לפני ששאלה "מה קרה? מה לא בסדר?"

התחלתי לספר לה על קראוס לפני שמעדה ונשמה בכבדות.

"פייפס? מה קרה?" שאלתי בדאגה ועזרתי לה להתייצב.

סימנתי לפרנק והייזל שהיו בסביבה לקרוא לג´ייסון, לליאו ולמאמן.

אולי הם יוכלו להגיד לנו אם יש לה התקפים או משהו.

ג´ייסון וליאו הגיעו מהר אבל כששאלתי אותם הם רק ענו פה אחד "לא משהו שאני יודע"

ג´ייסון החזיק בידה כאילו היא עלולה ליפול, כך גם אני.

אבל לפני שהבנתי מה קורה הבנתי למה קראוס התכוונה.

הדבר הבא היה ממש קריפי.

לפחות ככה אני חושבת.

מיתוך עיניה ופיה יצא עשן ורוד שמילה את האוויר עד לא יכולנו לראות אותה יותר.

אני וג´ייסון המשכנו לאחוז בה כשליאו רץ לזרז את המאמן.

זה נגמר מהר כמו שזה התחיל.

העשן הפסיק לצאת ופייפר קרסה תחת רגליה.

במצב כלשהו בין שינה וערות עד שג´ייסון ואני היינו חייבים לגרור אותה לחדרה.

אחרי זה אכלנו, ניסינו לדבר אבל כולם היו עדיין בהלם מכל העניין שיש אלה שלא ידעו עליה.

אז זה נגמד די מהר.

נכנסתי לחדרי.

קירות לבנים, שטיח ארוג, מצעים אפורים, מתלה כובעים, שני מדפים עמוסים בספרים, ארון עץ לבן, שולחן לבן גם כן, כיסא משרדי ווילונות תכולים.  ומדף עם תמונות. כמו לכולם.

אז מה אני אגיד?

אני אכן אוהבת סדר.

הלכתי לישון.

ידעתי שאין תעם לברוח מהחלום שקראוס שלחה לי.

נרדמתי די מהר.

בחלום הייתי בארמון עתיק, ניחוח הדרים מרגיע עלה באוויר.

זה לא כל כך רע.

זה אפילו די טוב...

לא משנה. אני חוזרת בי.

מחוץ לארמון הייתה גינה קטנה וירוקה. אבל מעבר לה.

מעבר לה הכול נראה כמו גהנום.

ראיתי ילדים לקחים מהוריהם כשממינים אותם לשני טורים.

אחד היה לעבדות.

אחד היה למוות.

לא מעט דמעות נראו באוויר. רק שהן הוקפאו על הלחיים הקפואות של ההורים והילדים.

ההורים והסבים בכו. אני לא יודעת מה קרה להם.

פתאום הייתי במקום אחר.

מה שקורה לחצויים אני מניחה...

בעיקר בגלל שלט הדלת ´חצויים´.

פתחתי את הדלת וצריחה נפלטה מיפי.

ניסיתי לסגור אותה אבל נתקעתי בתוך החדר.

ציפיתי שאני אתעורר. אבל פשוט לא הצלחתי.

הייתי חייבת לגמור את החלום.

מאות עד אלפי חצויים, רומים, יוונים ואפילו כמה נורדים היו מוטלים בצפיפות.

(היי, אל תשכחו את מגנס!)

זה קטע מלחיץ, אני ממליצה לפחדנים לא לקרוא, רציתי להקיא רק מלכתוב את זה. זה קטע קצר אבל כזה שיגרום לכם לתהות אם אני בסדר נפשית. חלקכם ודאי תקראו ותחשבו מה הביג-דיל? אבל אני בן אדם פחדן. ולי זה מעורר אימה אבל אם אתם לא מאמינים לי, נציגת הפחדנים כרגע, תשפטו בעצמכם.

לכל החצויים נעקרו העיניים ממקומם והוחלפו בשקעי דם, לכולם נכרתו הגפיים שכעט היו זרוקים מעליהם.

היה נראה שהפצאים שלהם נראים גרועים מרגע לרגע.

לחלקם היו פציעות וחלקי בשר שהוסרו. זה נראה גרוע מרגע לרגע.

ואז ראיתי את פרסי. גם אפו נכרת והשאיר שביל דם מתמשך. לשונו נחצתה בידי סכין.

היי, פה אפשר לחזור לקרוא. הבטחתי שזה לא יהיה ארוך.

הוא נראה כל כך אומלל וחסר אונים. לראות אותו כך גרם לי לצרוח.

הרגשתי כאליו  הוא לוחץ את ידי ומבטיח לי שהכול יהיה בסדר.

בכיתי ונשברתי בחלום.

אבל לא הצלחתי להתעורר.

תוך כדי בכי נאלצתי להמשיך למרות גופי הרועד מאימה.

ראיתי את השבעה, הם היו באותו מצב של פרסי.

ואז ראיתי את עצמי.

באותו הרגע פלטתי את צרחת חיי והתעוררתי בוכה.

מישהו החזיר את ידי.

פרסי שהביט בי בדאגה גלויה.

הוא התיישב לידי וניסה לנגב לי את הדמעות.

"מה קרה? מה ראית?" הוא שאל בעדינות.

סיפרתי לו את החלום בבכי.

הוא נראה אחוז אימה ונשם נשימה נרעדת.

הוא ניגב את כל דמעותיי. אתם אולי לא תבינו למה זאת כזו סיבה לבכות.

אבל זאת כן.

הוא ליטף את שערי. "אני שמעתי אותך צורחת אז באתי, אבל את לא התעוררת. ממש פחדתי חכמולוגית"

התייפחתי לחזהו והוא הרים את פני ונישק אותי נשיקה ארוכה.

באותו הרגע ידעתי.

אנחנו נלך ל-´מבוך הגדול´

כי אני לא אתן למה שראיתי לקרות. לעולם.

אפילו אם אצטרך לבקש עזרה מהכאוס.




הירשם לאתר כדי להגיב

שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

אני מנסה להחליף תמונה
נשאלה לפני 10 שעות ע"י goth girl💫 (כרגע יש תשובה אחת)

לרגל יום האהבה הקרב ובא - משחק - כל הציניות לפה אנשים
נשאלה לפני 5 ימים ע"י Взll (כרגע יש 12 תשובות)

סיפורים נוספים
גיבורי האולימפוס- הרפתקה נוספת תקציר: מה דרוש כדי לאהוב את הספר? עולם טוב יותר תקציר: היי! אני מפרסמת את זה בעוד אתר. סיפור מקורי שלי! הדמיות הראשיות בהשראת דמויות חשובות בחיים שלי. כל פרק אני אקדיש למישהוא שיצרתי בהשראתו דמות מסוימת בפרק. זה הסיפור הראשון שאני כותבת ואני חושבת שהוא יהיה ארוך. אני לא יודעת איך לתת לסיפור תקציר אז פשוט תק הרגעים האלה תקציר: אתם מכירים את זה שאתם מרגישים אכזבה, שימחה או עצב אבל אף אחד לא מבין אתכם? שאפילו שהדברים לא כל כך נוראים אתם צריכים חיבוק? אתם מוזמנים גם אתם לכתוב על זה כאן ולחלוק. אמת האלים | פנאפיק על פרסי ג´קסון | מוקפא תקציר: פרסי וג´ייסון יוצאים למסע על דעת עצמם, לגלות את האמת האמיתית של האלים לאהובתי היקרה. תקציר: זהו סיפור בין נערה מתבגרת ששמה ריין לבין בחור.במהלכו היא תתמודד עם קשיים ועם חוויות נעימות ומעניינות אשר יובילו אותה ואת הקוראים לסוף מפתיע ובלתי צפוי. מוות על פני המים || גיא תקציר: 🍭 עולם נהרס תקציר: על"נ קלפי מלחמה מ.ת תקציר: זה מבוסס על סיפור שלי באינסטגרם אבל אפשר להבין בלי פנימיית ערפדים מ.ת תקציר: נאמ זה ישן אבל רציתי להחזיר מ.ת הדור הבא של נסיכות דיסני~עם אנג´ל~ תקציר: אמ....היי בלתי אפשריים |פאנפיק על פרסי ג´קסון תקציר: לונה, טרה, צ´ט, זיור וצ´ר, חצויים טובי לב, אך גם מסוכנים. במיוחד צ´ט צ´ר וטרה, להם אין מקום במחנה. תיכון המיפלצות- מ.ת.א (חדשש עוד פעםם) תקציר: ביצפר למפלצות... ספר הכוח תקציר: אסון- זה מה שקורה כשחמישה ילדים מנסים לכתוב ספר מכושף. הם נשאבים לתוך הספר ומה הם מגלים? את כל עולם האופל שלעולם לא שמעו עליו. ילדת שלום 3: ילדי מוות תקציר: המלחמה מעולם לא היתה יותר מחוכמת, ועכשיו הגיע הזמן לקרב סתם דברים תקציר: חשבתי להעלות לפה כל מיני מיני-פאנפיקים על גיבורי האולימפוס/גורלו של אפולו. כאילו, קטעים שרציתי להרחיב לפאנפיקים אבל לא היה לי מה להוסיף. מקווה שימצא חן בעיניכם! (זה לא יהפוך לספרים מדהימים, כן?) זהב קיסרי תקציר: מה קורה שהפגיון של פייפר חוזר לעבוד ומראה חזיונות מפחידים במיוחד? תשאלו את ליידי באג תקציר: תשאלו את כוכבי הסדרה ליידי באג שאלות



הקודם
רשימת הפרקים:


רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!