התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
118 קוראים


Sailorin Town ספר1: זודיאק 2.0 - הפרק הראשון
lucinda | פורסם לפני 24 ימים
  


Sailorin Town ספר1: זודיאק 2.0 פרק 1: שרלוק הבת

ישבתי בכיתת ריתוק,(שוב)הכתבה מין העיתון לא הרפתה מימני,שמו כל הזמן צלצל בראשי…”זודיאק…”,לחשתי,ולא שמתי לב לקח שאני לחשתי את זה מחוץ לראשי,לפתע זה הכה בי,תרתי עם האשמה,הילד שישב מאחורי,שאני פשוט קוראת לו ”זה”,(כי הוא מפחיד ובריוני בדיוק כמו ”זה”,את יודעים,מהספר),אבל קוראים לו ג’ייסון,חבט בראשי בחוזקה,כמו שהמתאגרפים המגודלים,עושים באמצע אימון לשק האגרוף,כאשר הם מלאיי עצבים,רק שהפעם במקום שק מלא במה-שלא-יהיה שיש בתוך שק אגרוף,(לפעמים זה נסורת,לפעמים חול,לפעמים אבקת עופרת. אני לא יודעת מה המשקל של הראש שלי,אני די בתוכה שכמו שק נסורת….)רק שהפעם,במקום שק ארוף,היה זה ראשי שנחבט קשות. ”נו מה בלאקי,אני מלא במה שהוריםקוראים לו,”אדרנלין”,ונחשי מה?,הרולד חולה היום,וממש חסר לי שק אגרוף את יודעת…”,הוא לחש לי,כשהוא יושב בשולחן מאחורי,ומצחקק לו,עיניי נפערו בבהלה,וכל כולי הזעתי. נשימתי נפסקה לרגע,כאשר המורה קרא:”משוחררים!”,ג’ייסון הוציא ”קליקים”, תחילה מין מפרקי אצבעותיו,ולאחר מיכן בראשו, תחבתי את הדף עם הנוסחה על תוך כיס הג’קט שלי,תפסתי את התיק שלי,ורצתי ישירות אל ה”משרדון” שלי,(חדר העיתונאות הקטן,שהמנהל הסכים לי להישאר בוא עד מאוחר,שאמור לשמש לכותבי העיתון,אבל מאחר שרק אני כותבת את עיתון בית הספר,כל החדר שלי!,וזה מקום ממש טוב להתחבא בו מין ג’ייסון,וחבורת הבריונים שלו),פשפשתי בכיסי,מחפשת את המפתח,של חדר העיתונות,שמעתי אותם מתקרבים,”נו,קדימה…נו כבר,נו כבר,נו כבר!!!!”,לחשתי בעצבנות,צעדיהם הלכו והתחזקו,בדקה התשעים,הצלחתי למצוא את המפתח,נכנסתי לחדר,בעודי הופכת במהרה את השלט ה-”כניסה מותרת”,לצידו השני אליו רשום:”נא לא להפריע”,כאשר שמתי לב שאחת מנעליו של ג’ייסון חולפת על פניי,הסתתי את ראשי אחורנית במהירות,שנייה לפני שהנעל פגעה בי,ונכנסתי לחדרי בתנופה אדירה. החדר האיר באור אדום,התיישבתי בכבדות על כיסא הגלגלים,והסתובבתי בוא כמה סיבובים,עד לשולחן שלי,הסתכלתי על לוח החקירה עשוי השעם שלי,מסתכלת על הקוד ששלח לא אחר מאשר ה”זודיאק”,בכבודו ובעצמו למשטרה,ולעיתונאות,זה היה קוד מוצפן,באחרונה הוא חזר….והפעם בעיירת ”Sailorin”,שבצפון בריטניה,העיירה שבה אני גרה,היילו בלק,ה-”חנונית המסתורית”,של תיכון-”Paputrica”,בה,לפחות המורים אוהבים אותי,לעומת זאת התלמידים,הרבה,הרבה,אבל הרבה,פחות. אבל זה אף פעם לא הפריע לי,בואו נחזור לסיפור שלנו,ישבתי על הכיסא שלי,נזכרת במה שקרה לפני שהמורה שחרר אותנו,הוצאתי את הדף המקומט מתיקי,בוא הייתה הנוסחה לפיצוח הקוד של זודיאק,היה חסר לי רק משתמש אחד…”זהו זה!!!,אאוריקה!!!”,צעקתי,הצלחתי לפצח את הנוסחה של זודיאק,התחלתי להריץ נתונים במחשב,זה הביא לסוג של קוד,הרצתי אותו בחשב במהירות,זה הביא לי מספר טלפון,העתקתי אותו,ואת הקוד ממיקודם,ויצאתי במהירות ובחיוך רחב ביותר מין ”במשרד” שלי,ושכחתי לגמרי מג’ייסון,אשר כאשר ניסיתי לצאת,הוא החטיף לי אגרוף ישר לפנים שלי,נפלתי לאחור. ידי רעדו,בעדינות ובאטיות קירבתי אותן על פניי,העברתי אותן מהעיניים עד האף,אפי דימם,הרגשתי את שתפי מדממות גם הן. ”ד…ד…דם….”,לחשתי. ראיתי את ג’ייסון כושל לאחור,בפחד,כל הפרצוף שלי דימם בחוזקה,הסתכלתי על ידיי,הן היו מלאות בדם,נראה שחוץ מין הדם שהיה על פניי,נראה שהייה גם חתך עמוק במיוחד.”הוו לא,לא.לא,לא,לא!!!,זה לא מה שרציתי שייקרה,היילו,את בסדר?,אני כל כך מצטער…את….את בסדר??!!”,הוא שאל כולו לחוץ,הבריונים שלא רצו להביא עזרה,קמתי באטיות,כל הגב שלי כאב. הוא הושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום,אך הסטתי אותה בכך שדחפתי אותה הצידה. ”תחסוך את זה מימני,ג’ייסון!!”,אמרתי בכעס,קמתי באטיות,האחות הגיע. ”אוי לא…איך….איך זה קרה לך?”,היא שאלה,שתקתי…”אני…אני חוששת שאני לא יודעת,גבירתי,יצאתי מין משרדי,ומצאתי את עצמי מדממת מין הפנים ומהיד,על הרצפה,ג’ייסון החל לבכות. ”זה…זה….זה היה אני. אני דחפתי אותה…ו…ו…והיא התחילה לדמם. זאת אשמתי. אני מצטער”,הוא אמר. האדמה התייצבה מתחתיי סוף כל סוף,”עוף לי מהדרך”,לחשתי בכעס,ודחפתי את ג’ייסון מדרכי. סגרתי את הג’קט שלי,ותחבתי את הדף המקומט מעט אליו הייתה הנוסחה,לתוך כיס הג’קט שלי,ויצאתי מין התיכון. ‘טוב,לפחות הצלחתי לפצח את הקוד…”,חשבתי בלבי. עמדתי על יד תחנת המשטרה,(”תחנת משטרה”,היא עלבון למקום העצום ואדיר מולו עמדתי,אני קוראת למקום ”הבית הכחול”,וככה,גם כולם קראו לו),עמדתי מול תחנת המשטרה,המבנה עשה עליי צל עצום,תחת השמש הקופחת של צהריי היום. ”לא!,לא!,בבקשה!!,אתם חייבים לגלות מה קרה לבן שלי!!!,לא בבקשה!!!!,יכול להיות שהוא חיי,אי שם!!!,אני מתחננת,בבקשה!!”,אישה אחת צעקה,כאשר זוג שוטרים גררו אות החוצה. ”אני מצטער גבירתי,ניסינו כול שביכולתנו. לא נוכל לעזור לך עוד”,אמרו השוטרים. לבי נשבר למראה האישה חסרת העונים. ”אה…אדוני השוטר,יש לי מידע על זודיאק…”,אמרתי בלחש,עצמתי את עיניי,לכמה רגעים,דבר אינו קרה. ”אה…עם כך…בואי תיכנסי,ילדונת”,אמר השוטר,”דבר ראשון,על תקרא לי ילדונת!,דבר שני,אני אספר לכם רק בתנאי אחד…הסתכלתי סביב…’איזה תנאי בראש שלך!,השתגעת,את עוד תעצבני את השוטרים!!’,חשבתי בראשי,אך התעלמתי מכל המחשבות שלי. ”בואו נראה…” אמרתי,עיניי קלטו את האישה הבוכייה על הרצפה,ממלמלת כמה שיהיא מתגעגעת לבנה,בן ה-10,”הדבר הראשון שאנחנו נפענח,יהיה מה קרה לבן של האישה הזאת!!”,האישה,וגם השוטר בהו בי יחד,”אני רואה שאת מלוחמי הצדק האלה הלא כן?…”אמר השוטר…נראה שהייתה לו ממש דילמה,אז דחקתי בו למהר,”נו,קדימה,אדוני השוטר,למה אתה מחכה?,הוא בטח כבר מתכנן את המכה הבא שלו,בזמן שאדוני השוטר מתלבט עם לעשות את עבודתו,ולעזור לאזרחית חפה מפשע,למה אתה מחכה,אדוני השוטר?,מי אהיה הבא לדעתך?”,אמרתי בכעס,”אז את מלוחמי הצדק האלה,הא??,טוב באמת חסרים לנו כמה כאלה בתחנה…טוב בסדר!!,התקבלת,ילדונת!!”,אמר השוטר,”על תקרא לי ילדונת…”,לחשתי בעצבנות,אני חושבת שהשוטר ההוא לא שמע אותי,וגם עם הוא שמע אותי,הוא לא התייחס למה שאמרתי,האישה הודתה לי,והלכה לדרכה,השוטר הכניס אותי לתחנה,התחנה הייתה לבנה לחלוטין,מלבד כמה צמחים בודדים,בעציצים (שגם הם,כמובן,היו לבנים),והרבה,הרבה,אבל הרבה מאוד לוחות שעם,וכמו שהיה לי במשרד,גם הם הכילו רמזים כמו תמונות,קלסתרונים,ומה-שזה-לא-יהיה-בתוך-השקית-הפלסטיק,(נראה לי שזאת הייתה דגימת מרק. או שתן. לא ממש בדקתי.) הייתה גם המודעה של-100,000-דולר למוצא שלו. למרות שלא היה לי אכפת מין הכסף,היה לי אכפת רק להפסיק את גל הגנבות והרציחות(מי רוצח וגונב בימנו?,נו באמת!!,אנחנו במאה ה-21, אנשים!),זה כבר מתחיל להיות מסוכן,מי יודע מי יהיה הבא בתור?,זה כבר ממש מתחיל להפחיד. שמתי את כפפות האופנוענים בלי האצבעות השחורות שלי,את המסכה הלבנה שלי, (שעבודתה הייתה בעיקר לערבל את הקול שלי),ועטיתי את הקפוצ’ון של הג’קט שלי. התחלתי להריץ את הקוד במחשב של המשטרה. קיבלתי את אותו מספר הטלפון ממיקודם. השוטר הוציא את מכשיר הקשר שלו מכיסו. ”יש לנו פריצת דרך במקרה ZD55!!,חוזר,יש לנו פריצת דרך במקרה ZD55!!”,חזר ואמר השוטר.”שקט!!”,אמר קולי המעורבל. השוטר נבהל לרגע,משכתי אותו הצידה,והורדתי את המסכה חלקית. ”השתגעת?,הוא יכול לשמוע אותנו,ולהעלים ראיות!!,שכחתה שה-”לוגו”,שלו הוא כוונת אקדח!?!?,יש סיבה טובה מאוד לכך,ואני חושבת שאתה לא רוצה לגלות אותה,נכון?!?!”,לחשתי לשוטר בעצבנות,”מה היה הקטע של הקול?”,הוא לחש לי בעצבנות. ”המסכה מערבלת גם קול.”,אמרתי,עטיתי את המסכה. ”תתרגל,ככה ‘האקרים’ פועלים.”,אמרתי עם הקול המעורבל. ”לא נראה לי שאני אתרגל לזה אי-פעם”,אמר השוטר,כעבור כמה דקות,חבורת שוטרים נכנסו פנימה,ושאלו,”זאת חשודה?”, הם טענו את אקדחיהם,וכיוונו אותם אלי. הרמתי את ידיי באטיות,הורדתי את המסכה. השארתי את הקפוצ’ון על ראשי,וחייכתי. ”בדיוק ההפך…ידידי”,אמרתי,ידיהם של השוטרים החלו לרעוד מעט,כאשר הכנסתי את ידי על הכיס,הרדתי במהירות את הקפוצ’ון. הם ראו את השער הג’ינג’י המבולגן שלי,הנמשים שלי,ואת עורי החיוור. ”מה זאת אומרת???”,שאל מפקד המשטרה. ”אני פיצחתי את הקוד של זודיאק…זה הוביל אותי למספר טלפון,למרות ש-”,אחד השוטרים קטע אותי.”ואיך אנו אמורים לסמוך עלייך,הא ילדונת??…”,שאל המפקד,”לא כדי לך-”,אמר השוטר שהכניס אותי פנימה. קטעתי אותו. הוצאתי את האולר שלי מכיסי,פתחתי אתו על הסכין,ותקעתי אותו בשולחן. ”זהו זה!!,הבא שקורה לי ככה,האולר יעוף לפרצוף המכוער שלו!!”,אמרתי ברוגז…אני שונאת כשקוראים לי יל-יל-יל-נו,אתם יודעים איך!!!. לא משנה,”או-קי,או-קי,תרגעי!!!”,אמר השוטר. הוא ראה את המספר טלפון שהופיע על צג המחשב. ”תקשיב,זה לא נראה לי כמו מספר טלפון רגיל…אני חושבת שזה בעצם-”,הוא שוב קטע אותי. ”שטויות!!,זה בטוח מספר טלפון!!”,אמר השוטר. הוא התקשר למספר,והתא הקולי אנה שאין מספר טלפון שכזה במאגר. ”או-קי,מיני שרלוק,על מה את חשבת?”,שאל מפקד התחנה. ”זה בטוח מספר רכב. זה חייב להיות. כי עוד קוד מוצפן,זה לא.”,אמרתי בביטחון. תמיד היה לי ביטחון עצמי בכל מה שקשור למחשבים. ”או-קי,בואי ננסה את הרעיון שלך…” אמר מפקד התחנה. הרצתי את המספר,ומכונית ”מרצדס” שחורה,”וואו,את ממש כמו שרלוק הולמס….רק את יודעת….בתור,בת!!”,אמר מפקד התחנה,”אין צדק בעולם הזה…”,מלמלתי הכעס,אוף!!,זה לא הוגן,איך שמתייחסים לנשים בימנו,ברצינות,אנחנו במאה ה-21 אנשים!!!. טוב,בקיצור,הצלחתי לעלות בקלות על המיקום של המכונית. מתחתי את מפרקי ידי. ”זה היה קל מידי!!!”. אמרתי. ”אני הולך רק לשלוש שעות,ואתם מביאים ילדה לתחנה?!?!,בבקשה תגידו לי שהיא לא חשודה!!”,אמר נער. הנער עטה על עצמו ג’קט שחור,ומאחר שהקפוצ’ון היה עליו,יכלתי לראןת רק קצה סנטר בהיר. ”בדיוק ההפך…”,אמרתי,וצחקקתי את הצחוק המפחיד שלי. הוא איים עליי עם אקדח. הרמתי את ידיי באטיות,וחייכתי חיוך חושף שיניים. ”בדיוק ההפך,דידי!!”,התקרבתי על הנער,ידיו החלו לרעוד. ”אוי נו באמת?!?,נשים לא יכולות להיות בלשיות,אבל רוצחות כן?!?!,מה ההיגיון שלכם,גברים?!?!?!”, אמרתי בכעס,”היא פיצחה את הקוד של זודיאק,והשיגה את המספר רכב שלו דרך זה,היא….היא תהיה השותפה שלך,תומס!!”,אמר מפקד המשטרה בקול רציני. ”אתה צוחק,נכון?!”,שאלנו אני הנער המסתורי. ”אתה זוכר שאני זאת שפיצחה את הקוד,נכון?,הוא,לעומתי,לא עשה כלום!!!”,אמרתי בכעס. ”תסתמי את הפה שלך,עם את יודעת מה טוב לך!!!”,צעק הנער,עטיתי את המסכה,”תנסה אותי!!”,אמרתי בקולי המעורבל. הנער נרתע ומרוב תדהמה נפל אחורנית. ”מה…מי…מי את?”,הוא מלמל. ”בכול אופן,אני עובדת הכי טוב ל ב ד לבד,או-קי?”,”תסתמי כבר חתיכת…”,אמר הנער. ”טוב,בזמן שאנחנו מתווכחים כאן,צריך כבר למצוא את המכונית!!!”,צעקתי אליו בכעס. ”בסדר,בואי תעלי על האופנוע שלי,אני אעצור אותו,ואז את עפה מכאן!!”,הוא אמר בכעס. בנים הם כאלה…




וואו,זה היה פרק ארוך,אז ייקח לי עוד כמה זמן להוציא חדש...אל תישכחו להיות סקרנים ולרדוף אחר האמת...המשך בפרק הבא!,מקווה שאהבתןם!!







הירשם לאתר כדי להגיב

10 תגובות
חצוי האופל
מעולה אחלה כתיבה לומרות השגיאות
עודכן לפני 3 ימים
lucinda

עודכן לפני 19 ימים
אמוגי
תודה רבה
עודכן לפני 19 ימים
lucinda
רגע...הרגע שמתי לב שאת הכותבת של אחד הספרים שאני הכי אוהבת בעיר הספרים!!!!,את זאת שכתבה את ´´מריונטה´´...יש לך ספר מדהים!!
עודכן לפני 19 ימים
lucinda
סליחה,אבל הפרק בא יהיה יותר קצר...כי אני לא יודעת באיזה אותי לעשות את הכתב,כמה לכתוב,לחשוף כבר בפרק הזה את הרוצח?,אני מאוד מבולבלת,ולא יודעת מה לעשות,אז הפרק הבא לא יהיה יותר קצר. שוב סליחה!!!
עודכן לפני 22 ימים
lucinda
ותודה על המחמאה דרך אגב!!!
עודכן לפני 22 ימים
lucinda
סורי!!,אני יכולה להבין אותך,גם אותי שגיאות כתיב יכולות לשגע לפעמים. פשוט למחשב שלי יש לפעמים טיפה גליצ´ים,וזה משנה חלק מהאותיות,ואני גם לא מסתכלת על איזה אותיות אני מקלידה לפעמים...הפרק הבא יהיה בלי.
עודכן לפני 22 ימים
אמוגי
זה ממש מרתק! אבל יש שגיאות כתיב ואותי אישית זה פשוט מטריף......
עודכן לפני 22 ימים
lucinda
לא. זה רוצח אמתי שפעל בעבר בקליפורניה. בכפולה זה נמסיס...
עודכן לפני 23 ימים
שי-לי ספרים בע"מ❤
זודיאק?? זה לא מכפולה?
עודכן לפני 23 ימים
שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

משחק תפקידים~ פנימייה (המשך)
נשאלה לפני 15 ימים ע"י 🌪 (כרגע יש 354 תשובות)

יש פה 14 מחוברים, עוד מעט בעיר הציורים יהיו יותר מחוברים מפה
נשאלה לפני שעה ע"י Good life (כרגע יש תשובה אחת)


סיפורים נוספים
פנימיית ערפדים מ.ת תקציר: נאמ זה ישן אבל רציתי להחזיר עוד תחרות כתיבה || אבלין תקציר: בבקשה תירשמו אני נואשת ואז היא נכנסה תקציר: ילד פופולרי בכיתתו מתאהב בילדה הפחות פופולרית והעלילה מסתבכת המק(ו)בלת והחנונית תקציר: יש ילדה חדשה בתיכון וכל הבנים ישר מתאהבים בה גם מלך הכיתה, ולכן מלכת הכיתה לא רוצה שהיא תגנוב לה את מלך הכיתה והיא הופכת אותה לחנונית, והילדה נהית מלכת החנוניות. הן מנסות להפיל את מלכת הכיתה מהשלטון כך שהילדה החדשה תהיה מלכת הכיתה החדשה. ואז הילדה החדשה ו עידן חדש, נבואה חדשה תקציר: פאנפיק לגורלו של אפולו השלישי כי נמאס לי לחכות לרביעי! וקרדיט למשתמשת ´רייצ´ל ´ על הרעיון הוא אוהב אותי? | פאנפיק על סוי לונה תקציר: אחרי שמתאו עוזב לאיטליה לונה מאבדת את הזיכרון ושוכחת את כל הזיכרונות שלה איתו, לונה מתחילה את שנת הלימודים האחרונה בבלייק האם תגלה שהיא סול בנסון? ומה יקרה שמתאו יחזור ולונה לא תזכור אותו? (עלילות עונה 1 בלבד) עיתון עיר הספרים תקציר: עיתון עיר הספרים ימי שישי בערב יומנה של אנבת´ תקציר: בפנים:) העבר שלי תקציר: לקלרה יש חיים שהיא נורא רוצה להחליף. אמא שתיינית ומכה את קלרה לעיתים קרובות. עד שמגיעה יום אחד ששנה לקלרה את כל החיים תאונה. *מוקפא* תקציר: אתם תסתכלו כבר (-: מ.ת "רוח משפחה" עם דיימונד תקציר: חמישה אחים- זוג הורים, בית רדוף רוחות. תירשמו! ממלכה אחרת מ.ת.א תקציר: סודות ורק סודות אני? מה לי ולזה? תקציר: אממ אני לא סובלת לשים תקציר כאן סוריי.... אני תקציר: הספר מספר על ילדה ושמה ליאור היא עוברת הרבה חוויות אהבות ואכזבות כל זאת ועוד יסופר בספר❤ החיים הם מעגל תקציר: אור מסדרת הספרים



רשימת הפרקים:




רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!