התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
218 קוראים


מי צריך לישון בכלל? - הפרק הראשון
I~Do~Not~Care | פורסם לפני 4 חודשים
  


אני אגיד את זה עכשיו, אל תצפו לקריפיפסטות מפורסמות כמו ג´ף הרוצח או דברים כאלה, אני מעדיפה דברים מקוריים יותר.

אז כל מה שאני יכולה להגיד עכשיו זה... תכבו את האור ותהנו.


מציאות ואבדות

זה התחיל כבדיחה.

 אשתי ואני אירחנו הרבה מסיבות, ואם אי פעם ניקיתם אחרי מסיבה אתם תדעו שאנשים תמיד משאירים דברים מאחור, כובעים, מעילים, צעיפים ותיקים, הכל.

פעם אחת, מצאתי משקפי ראייה תקועים בין הכריות של הספה, והעדשות היו עבות, כאילו, ממש עבות. אני לא יודע איך הבעלים שלהם יצא מהדלת בלעדיהם, שלא לחשוב על לנסוע הביתה.

רוב הזמן יתקשרו אלינו ביום שלמחרת או בשבוע הבא, ורוב הזמן שיהיה משהו בסגנון של "היי, אז... לא ראיתי את המעיל שלי בזמן האחרון, יכול להיות שבמקרה השארתי אותו אצלך?". אבל לפעמים אף אחד אפילו לא חוזר אחר הדברים האבודים, וג´ני ואני, ג´ני זו אשתי, לא נתחיל להתקשר לכל מי שהיה במסיבה אם חסר להם משהו מכל מה שמצאנו. אז אנחנו פשוט זורקים את זה לתיבת עץ שיש לנו בארון, וזה נשאר שם עד שמישהו מחליט לחפש.

אז לא מזמן הייתה לנו מסיבת חורף, ומישהו השאיר את המכנסיים שלו פה. זה לא היה הסוג הזה של מסיבה אז הייתי די מופתע למצוא זוג מכנסיים לאחר מכן. אלא היו מכנסי שלג, הסוג הזה של מכנסיים שאתה אמור ללבוש מעל הבגדים שלך על מנת להשאיר אותם יבשים. הם היו מקופלים בפינה, הנחתי שמישהו פשוט הגיע בהם בשביל להשמר מהקור, והוריד אותם בגלל שהוא נכנס. בין החום של הבית והחום של האלכוהול הם כנראה שחכו אותם כשהם עזבו בסוף הלילה. ג´ני דפדפה בתמונות שהיו לה מהלילה, אך באף אחת מהתמונות לא נראה מישהו אשר לבש את המכנסיים האלו, אז לתוך התיבה הם נכנסו.

בזמן שג´ני הכניסה את המכנסיים לתיבה היא הגיבה "אם תחשוב על זה, אנחנו יכולים להלביש בן אדם שלם עם כל מה שיש פה!". צחקנו, אך למרות זאת חשבתי שהיא כנראה צודקת.

לאחר מכן החלטתי לחפור דרך התיבה, ואכן, בנוסף למכנסיים נמצאו גם חולצה מכופתרת, מספר מעילים, כמה כובעים, כפפות, זוג צעיפים ושני זוגות נעליים. 

כשג´ני לא הייתה בבית, תליתי את החולצה על מתלה, עליה את אחד המעילים, את הכפפות חיברתי לשרוולים ואת המכנסיים למטה, עטפתי את כל זה בצעיף. הוצאתי את כל זה למסדרון, זרקתי על זה איזה כובע וזוג נעליים מלמטה כדי לגרום לזה להראות כאילו מישהו באמת מתחבא בסוף המסדרון, בעיקר כאשר האורות כבויים.

שמעתי את הדלת נטרקת כאשר ג´ני חזרה הביתה, היא התחילה להגיד משהו אך במקום מילים, מה שיצא מפיה הייתה צרחה, יצאתי למסדרון, כמעט מתקפל מרוב צחוק בזמן שהיא רק עמדה ליד הדלת, בוהה בי עם היד על החזה שלה. הבגדים שלידי נעו קצת הצידה. "ממש מצחיק" היא אמרה "אתה כמעט גרמת לי להתקף לב".

"אני מצטער" עניתי, אבל צחקתי יותר מדי בשביל שהיא תאמין לי.

"תאמין לי אתה תהיה" היא אמרה ברצינות לפני שגם היא פרצה בצחוק לאחר ההלם הראשוני.

בכל זאת, גם אני חשבתי שזה היה ממש מצחיק עד הרגע בו קמתי באמצע הלילה בשביל ללכת לשירותים. הדלקתי את האור וצעקתי בקול כי ג´ני הזיזה את הבגדים כדי שיראו כאילו הם יושבים על האסלה, מחחדר השינה שמעתי צחוק ישנוני. "את יודעת מה קורה כשאת מפחידה מישהו שהוא בדרכו לשירותים?!" דרשתי.

"יש סמרטוטים מתחת לכיור, תנקה מה שאתה צריך" ג´ני ענתה.

"אדם פחות יותר יצטרך לנקות אחריו, לי יש שליטה עצמית" אמרתי לה.

"אז זה למה צעקת מספיק חזק בשביל להעיר אותי?" היא הקניטה.

לא אימתתי את זה עם תשובה. גם, לא הייתה לי אחת כזאת.

אז זה הפך לדבר, אני וג´ני נזיז את הבובה בכל רחבי הבית על מנת להפחיד אחד את השני, ואחר זמן-מה זה כבר לא היה בשביל להפחיד. קראנו לו אלברט, ואחרי כמה שבועות הוא ממש הפך לחלק מהבית.

הצבנו אותו במטבח, בחדר האוכל, בכל מקום. יום אחד חזרתי הביתה בשביל למצוא את הבגדים שמוטים על הכיסא שלי מול הטלוויזיה עם אחת הבירות שלי בכפפה שלו, פשוט לקחתי עוד בירה והתיישבתי על הספה. ג´ני הגיעה מאוחר יותר ושאלה "אתה לא מתכוון להזיז אותו?" "הוא היה כאן קודם" משכתי בכתפיי.

"אתה מטורף" ג´ני אמרה בזמן שהיא לקחה את הבירה של אלברט.

"הוא לא יאהב את זה" אמרתי, ג´ני צחקה "ומה הוא מתכוון לעשות בנוגע לזה?".


זה היה לפני כמה ימים, כמו שאמרתי.

אתמול חזרתי הביתה בכדי למצוא את אלברט עומד אל מול החלון שנמצא באחורי הבית, הבגדים שלו היום מושפרצים במשהו אדום וסכין מטפטפת הייתה תקועה באחת הכפפות שלו. זה היה מראה מחריד למדי, ואני שיבחתי את היצירתיות של ג´ני.

"הוא השיג אותך, מותק?" קראתי, ללא תשובה, כמובן. היא לא הייתה מוכנה להפסיק כל כך בקלות.

"היי, הדבר הזה מטפטף על הרצפה" מקראתי מספיק חזק כדי שהיא תוכל לשמוע אותי מכל מקום בו היא תוכל להתחבא בבית.

"אני חושב שזה מכתים את השטיח" עדיין כלום.

אז השגתי מטלית נייר וניגבתי את ה"דם", ולקחתי את הסכין של אלברט. מה שג´ני השתמשה בו באמת נראה כמו דם, התחלתי להרגיש לא בנוח. "מותק, אוקיי, הבנתי, הבדיחה נגמרה" עדיין ללא תשובה, התחלתי לחפש ברחבי הבית. חיפשתי בכל מקום אך עדיין לא הצחתי למצוא אותה, האוטו שלה היה בחוץ, אך ג´ני הייתה חסרה. התקשרתי אליה, אך הטלפון צלצל עד שהגיע למשיבון הקולי, כשהיא עדיין לא הופיעה אחרי השעה 12 בלילה התחלתי להלחץ. התקשרתי לכמה חברים, אך אף אחד לא שמע ממנה.

החלטתי להשיג כמה שעות שינה לפני שאני אנסה להבין מה קורה כבר בבוקר. כיביתי את האורות ונשכבתי, כבר התחלתי להרדם כששמעתי קול במסדרון, אני פתחתי את העיניים שלי בשביל לראות את ג´ני בפתח הדלת, "איפה היית..." הדלקתי את האור אבל הקול שלי מת לי בגרון.

זאת לא הייתה ג´ני.

זה היה אלברט.

נתלה מפתח הדלת של החדר שלי, מתנענע קדימה ואחורה באיטיות מעל הנעליים שלו, הסכין היה שוב בידיים שלו, הלב שלי דפק כמו מטורף. זה היה ברור שזאת הייתה ג´ני שפשוט לוקחת את הבדיחה יותר מדי רחוק. אבל כשקראתי בשמה שוב, והיא לא ענתה, השערות על הצוואר שלי נעמדו.

לקחתי את הבגדים וסחבתי אותם למטה, ולמרות שידעתי שזה לא היה הגיוני, שרפתי אותם באח. ציפיתי לראות את ג´ני יוצאת וצוחקת עליי ברגע שהדלקתי את האש, או לפחות לנזוף בי על זה שהסרחתי את הבית.

אני לא יודע עם מה הם ממלאים מכנסי שלג, אבל זה מריח נוראי ברגע שאתה שורף אותם.

האש הפכה לאפר, ואני עדיין הייתי לבד.

החלטתי לישון, וכשיצאתי לעבודה עדיין לא היה סימן מג´ני והיא לא ענתה לטלפון שלה.

התקשרתי למשטרה בשביל לדווח שהיא נעדרת, והם אמורים לשלוח מישהו בשביל להסתכל מסביב ולתחקר אותי. אני מקווה שהם יגיעו לכאן בקרוב, בגלל שאני בדיוק שמעתי רעש מלמעלה, וכשעליתי לבדוק הדלת לחדר הארונות שלנו הייתה פתוחה, ובשתי שורות מושלמות היו תלויות עשרות תלבושות של ג´ני, חולצות עדיין על המתלים, מכנסיים תלויים מתחתיהן ו נשעליים מסודרות בזהירות מלמטה.

הדלת של חדר השינה ננעלת רק מבפנים, אבל סגרתי אותה והשתמשתי בעניבה שלי בשביל לקשור את הידית לעמוד במסדרון.

התכוונתי לצאת מהבית, אבל יש מתלה מעילים ליד הדלת, ואני לא חושב שהצבתי את הנעליים שלי מתחתיו בצורה הזאתי כשחזרתי הביתה. אני מקווה שהמשטרה תגיע לכאן בקרוב.



--------------------------------

סיפור קליל בשביל להתחיל, לילה טוב








הירשם לאתר כדי להגיב

תגובות
גאיה___
מלחיץ... תמשיכי!
עודכן לפני 134 ימים
שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

אז...שוב פעם בכיתי באוטובוס...הידד!~פאק יו~
נשאלה לפני 23 שעות ע"י HERMI💥 (כרגע יש 8 תשובות)

בוקר טוב^.^
נשאלה לפני 10 שעות ע"י Star tail||מתגעגעת... (כרגע יש 4 תשובות)


סיפורים נוספים
פנימיית ערפדים מ.ת תקציר: נאמ זה ישן אבל רציתי להחזיר אני? מה לי ולזה? תקציר: אממ אני לא סובלת לשים תקציר כאן סוריי.... האח הגדול VIP מ.ת תקציר: **לא מעתיקה** - אתם הדמויות מהתוכנית המקורית, אני האח הגדול (יותר נכון האחות הגדולה) וזהו - יאללה בלגן! תשאלו את נוויל (מישהו עשה את זה?) תקציר: שונאי אמברידג´ התאחדו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מועדון המעריצים של גיבורי האולימפוס(פרסי ג´קסון)!!!!! תקציר: ייייייייייייייאאאאאאאאאאאאאא מ.ת משפחה (כי אני מצ´ועממת זה למה) תקציר: חוח פיקצרים לפרסי ג´קסון, כל מה שלא סופר תקציר: כל מיני פיקצרים הקונדסאים קוראים הארי פוטר (בתוך הספר יש קרדיט) harry potter תקציר: ג´יימס מוצא ספר עתידני ששמו "הארי פוטר" בתוך הספר יש כל מיני קטעים מחייו של הארי פוטר. תשאלו את ג´ייסון גרייס! תקציר: כיף למות? מה אתה חושב על לבנה? למה אכלת שדכן? ממלכה אחרת מ.ת.א תקציר: סודות ורק סודות העיניים של רקיע תקציר: השמש זורחת ושולחת את קרניה על יום חדש, בשדה בין חווה ועיר ילד מרים את ראשו מקצירת התבואה, במרחק שנים רבות משם ילדה בוכה ואמא מנחמת אותה, אם נמשיך רחוק עוד יותר בציר הזמן שלנו, נראה גבר חסון חג סביב לזאב בצבע כתום בוהק, נמשך רחוק עוד יותר אל אב המלטף את ש הוא אוהב אותי? | פאנפיק על סוי לונה תקציר: אחרי שמתאו עוזב לאיטליה לונה מאבדת את הזיכרון ושוכחת את כל הזיכרונות שלה איתו, לונה מתחילה את שנת הלימודים האחרונה בבלייק האם תגלה שהיא סול בנסון? ומה יקרה שמתאו יחזור ולונה לא תזכור אותו? (עלילות עונה 1 בלבד) אהבה אסורה בבית הספר תקציר: סיפור על בחור בשם ג´וני שבא ללמוד בבית ספר ומתאהב בבחור מקובל ומבוגר ממנו ומקווה להיות איתו פרויקט מצילים את העיר! תקציר: אני ממש חייבת אנשים מהרשתות החברתיות אינסטגרם יוטיוב פייסבוק גוגל פלוס!



רשימת הפרקים:




רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!