התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
1213 קוראים


העיניים של רקיע - הפרק הראשון
Spooky Amir3112 | פורסם לפני 3 חודשים
  


אז על ההתחלה כמה מילים ממני.... החלק הראשון של הסיפור הוא מנקודת מבט של ילד בשם ארי שמספר לנו את סיפור החיים שלו, אני אנסה לשחרר פרקים באופן קבוע אבל אני לא יכול להבטיח.


ובגלל שלא היה לי מספיק מקום לתקציר המלא הנה הוא כאן 



השמש זורחת ושולחת את קרניה על יום חדש, בשדה בין חווה ועיר ילד מרים את ראשו מקצירת התבואה, במרחק שנים רבות משם ילדה בוכה ואמא מנחמת אותה, אם נמשיך רחוק עוד יותר בציר הזמן שלנו, נראה גבר חסון חג סביב לזאב בצבע כתום בוהק, נמשך רחוק עוד יותר אל אב המלטף את  שערה האדום של בתו בזמן שהם משוטטים בחורשה.


ניקח נשימה עמוקה ונצלול כל כולנו אל זמן אחר ומקום אחר בו אנו רואים נערה קצוצת שיער מטופפת בחוסר סבלנות על הגה של מכונית. ומעל כל אלה יושבת אישה בשמלה לבנה בכורסא מפוארת ושותה כוס של  תה, היא מחייכת לעצמה בין לגימה ללגימה וחושפת שורת שיניים לבנות.


העיניים של רקיע הוא סיפור המתגלגל בין זמן ומרחב, מחבר בין דמויות שלא היו יכולות להיות יותר רחוקות זו מזו, ציידי דרקונים, מהנדסים, פושעים וקוסמים שאמנם לא יודעים זאת אבל גורלם מחובר בשלשלאות של אור לבן שאי אפשר לנתק, איך הם יתמודדו עם קשיי הגורל? ומה המטרות שהם מציבים לעצמם?





ועכשיו אפשר להתחיל את הסיפור שלנו



----------------------------------------------------------------------------------------------------------




הזיכרון הראשון שלי הוא שלי ושל ההורים שלי הולכים ליד הנחל ביום קיץ יפה עם שמים כחולים ועננים לבנים משייטם בהם בנחת, ורוח קלילה שעוברת בין ענפי העצים הירוקים ומרשרשת בעליהם. אני זוכר את עצמי רץ קדימה ונופל ואז את אבי מרים אותי ומנסה להרגיע אותי. אני זוכר שלמרות הניסיונות שלו להרגיע אותי המשכתי לבכות ואז אימי מגיעה, שערה בצבע החול מתנופף ברוח והיא מזמזמת לי מנגינה חסרת מילים שמרגיע אותי.

אני שמח שזה הזיכרון הראשון שלי, בגלל שההורים שלי כל כך שמחים בו.

כשחזרנו לחווה באותו הערב אני זוכר את אמא שלי משכיבה אותי לישון כשהקרניים האחרונות של השמש חומקות מתחת לאופק לפני שאני שוקע בשינה עמוקה בזמן שאני מקשיב לקולה של אימי מתנגן ברגע.

 

את השנים הראשונות שלי אני זוכר בבהירות רבה, וכל פרט מהם יקר לי כל כך, אני זוכר את החווה של סבא שלי שגרנו בה ואת ג´ול ודארן שהיו החברים הכי טובים שלי באותה תקופה. ג´ול ודארן היו תאומים והילדים של ורה שעבדה אצלנו בחווה כמבשלת, אבל להגיד שהיא רק בישלה יהיה להמעיט בערכה, היא טיפלה כמעט בכל ענייני הבית משאירה לסבא שלי רק את האחריות על השטחים החקלאים. בחווה של סבא שלי גרנו אני וההורים שלי, סבא שלי שהיה אביו של אבי והבעלים של החווה, ורה שכבר הסברתי עליה וג´ול ודארן התאומים. התאומים היו גדולים ממני רק בשנה והילדים היחידים באזור אז הייתי מסתובב איתם כל הזמן, כמו שאמרתי היינו חברים טובים. אני זוכר פעם אחת כשהייתי בערך בן שבע טיילנו ליד הנחל שלושתנו כשג´ול עצרה בטענה שהיא עייפה, התיישבנו בצלו של עץ אלון גדול שצמח ליד הנחל ואני ניגשתי אל המים. הנחל היה איטי ורדוד בחלק הזה שלו ואני בהיתי בבועה שלי, בשער הבלונדיני ובעיניים הכחולות כאשר ג´ול הכריזה שהיא נחה מספיק ואפשר להמשיך. היא תמיד הייתה המנהיגה של החבורה הקטנה שלנו והיא תמיד הייתה זו שהחליטה מה נעשה ובמה נשחק, אבל לא משנה מה זה היה היא תמיד הייתה המרכז שלו. מידי פעם היא הייתה נסיכה שאני ודארן היינו צריכים להציל ובפעמים אחרות מכשפה עוצמתית ויפה שאנחנו צריכים לחפש את עזרתה על מנת לשחוט את הדרקון הרע ולהציל את הממלכה.

באחד מהמשחקים שלנו ג´ול החליטה שהיא לוחמת מפורסמת וטובת לב וכדי להציל את העיר מהמלך הרשע היא צריכה נשק ראוי, אבל המקלות שאני ודארן בדרך כלל השתמשנו בהם לא היו לטעמה, הצעתי לה להשתמש במוט הפחמים ממתכת שנח ליד האח אבל היא לא הייתה מרוצה מהצבע הכהה שלו אז יצאנו במסע לחפש אחר נשק ראוי ללוחמת הדגולה ג´ול. הצעתי לה מוט שבור של קלשון שמצאתי אבל היא סירבה לו בטענה שהוא לא מתאים לה, דארן הציע לה מוט מתכת ישן שמצא במתבן אבל היא לא רצתה אותו בגלל שהוא היה מלוכלך מידי. וכך לאחר שחיפשנו בכל רחבי החווה והאזור שסביבה עמדו לוותר ואז דארן הציע רעיון חדש, "אולי בחדר של הזקן יהיה משהו?" ג´ול הנהנה מאשרת את הרעיון ולי לא הייתה ברירה חוץ מללכת אחריהם. נכנסנו מבעד לדלת הכבדה אל החדר של סבי, בחדר היו שולחן בו הוא השתמש כשבדק את המסמכים והחשבונות של החווה, הכיסא שלו ואח קטנה. ועל השולחן  נשען לו מקל הליכה מפואר, עשוי עץ בהיר ובעל עיטורי מתכת. מעולם לא ראיתי את סבי משתמש במקל ההליכה הזה ולא הבנתי למה שהוא יצטרך אחד, הרי גבו עדיין זקוף והוא הולך כמעט כמו אדם צעיר במחצית מגילו. למזלנו מקל ההליכה היה בדיוק מה שג´ול חיפשה, אז לקחנו אותו ויצאנו לשחק. אני קיבלתי את תפקיד המלך הרשע ודארן קיבל את תפקיד ראש העיר התמים, בקרב האחרון ג´ול ואני הסתייפנו. היא עם מקל ההליכה המעוטר ואני עם המקל שבור של הקלשון. לאחר כמה דקות של הסתייפות ג´ול קפצה והנחיתה מכה נחרצת מלמעלה ואני הושטתי את המקל שלי כדי לחסום, המקלות נפגשו ונשמע קול נפץ רם.

כולנו בההינו במקל ההליכה שג´ול החזיקה בידה בפחד, מה נעשה אם סבא שלי יגלה? או יותר גרוע, אמא שלי?

לבסוף הם הכריחו אותי להחזיר את המקל ברוב של שתיים נגד אחד. כשהגעתי מתנצל ודומע אל אימי הסתבר שמקל ההליכה שלא היה מקל הליכה בכלל אלה מן מכשיר מדידה שסבי השתמש בו בשדות שלנו. העונש שלי על זה ש"שברתי" אותו היה להתלוות לאבי העירה כדי לתקן את המקל, זה לא היה עונש אמיתי אבל אני חושב שסבי הבין שלא אני הייתי האחד ששבר את המקל.

 

למחרת בבוקר יצאנו אני ואבי ברגל אל רוקינס, העיר הקרובה לחווה שלנו, צעדנו כמעט יום שלם והגענו לעיר רק כשהשמש הייתה תלויה נמוך בשמי הקיץ. אבי הודיע לי שנבלה את הלילה אצל הוריה של אימי. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שפגשתי את סבי וסבתי מצד אימי ואת בני הדודים שלי, ילדיה של אחותה הקטנה של אימי. כולם היו מאוד נחמדים, סבתי הביא לי ממתק שקנתה ודודתי ובעלה רצו לדעת איך החיים בחווה ואיך אימי מסתדרת שם וגם הציגו בפני את בן דודי בן הארבע ובת דודתי בת השנה בעוד אבי וסבי פרשו הצדה כדי לדבר ביניהם. ניסיתי להקשיב לשיחה בניהם


"כן הילד שיחק איתו והוא נשבר, אצטרך ללכת למכונאי מחר בבוקר שיתקן אותו. אני לא חושב שנוכל לעבור את תקופת הקציר בלעדיו..."

 

למחרת בבוקר יצאנו אני ואבי אל הסדנא של המכונאי בצידה השני של העיר, בזמן שהלכנו שמתי לב שמבנים סביבנו והרצפה עליה הלכנו משתנים אט אט. כשהגענו אל הסדנא היינו כבר בחלק העשיר ביותר של העיר, מרחק של מאה מטרים מביתו של ראש העיר בעצמו. על השלט התלוי מחוץ לסדנה היה מרוקע נחש כסוף הכרוך סביב גלגל שיניים, נכנסנו פנימה. קירו החדר היו מכוסים ביצירות מתכת בכל הצבעים והגדלים ונמצאו בשלבים שונים של סיום, מאחורי דלפק עץ שקצותיו מעוטרים בכסף ישב המכונאי, אדם בלונדיני גבוהה ורזה המרכיב משקפי סהר על אפו ולידו ישבה ילדה קטנה, בהירת עור ובהירת שער שהפנתה את מבטה לכיווננו כאשר סגרנו אחרינו את הדלת.


"שלום, ומה מביא אתכם אל הסדנא שלי"


בירך אותנו המכונאי בקול חם ואבי הושיט אליו את המקל


"הילד מצא אותו ושיחק איתו עד שזה נשבר. רציתי לשמוע הצעת מחיר וכמה זמן זה ייקח"

המכונאי לקח את המקל בידו והנהן


"איגירד אולי תצאי החוצה קצת ותשחקי עם האורח שלו בזמן שהמבוגרים עובדים" הוא פנה אל הילדה שישבה לידו. "כן אבא" היא השיבה ואבי נגע בכתפי מסמן לי לצאת החוצה גם.


עמדנו שתינו מחוץ לסדנא ובהינו ברחוב בו התהלכו אנשים, כדאי לשבור את השקט הצעתי לשחק תופסת והיא הנהנה והתחילה מיד לרוץ בלי להוציא מילה, החמצתי פנים כי לא אהבתי להיות התופס אבל התחלתי לרוץ אחריה בכל זאת. היא הצליחה לברוח ממני לקצת זמן עד שבאחד הסיבובים שלה הצלחתי לגעת בגבה. משהו הרגיש מוזר אבל ניערתי את המחשבה מראשי והתחלתי לברוח בעצמי בזמן שהיא רדפה אחרי ברחבי הרחוב. המשכנו ככה כמה זמן עד שהיא התעייפה ולא רצתה לרוץ יותר. התיישבנו מול הסדנא של אבא שלה ודיברנו "איך קוראים לך?"

"איגריד, ולך?"

"ארי"

"מאיפה אתה?"

"אני גר בחווה במרחק שלושת רבע יום הליכה מהעיר"

"איך זה? לגור בחווה אני מתכוונת?"

"לא יודע, לא נראה לי אנחנו עושים דברים שונים ממכם. אנחנו פשוט פחות אנשים בחווה מבעיר, אבל בתקופת הקציר סבא מביא הרבה אנשים שיעזרו"

היא הנהנה בראשה, "אבא גם מביא מישהו שיעזור כשיש את פסטיבל הקציר ויש הרבה עבודה לעשות"

"מה בעצם אבא שלך עושה?"

"הוא מכין מכונות" היא אמרה בגאווה

"מזאת אומרת?"

"אתה יודע, דברים שעוזרים לאנשים עם העבודה שלהם. דברים כמו המקל מדידה שהבאתם שיתקן או משקף מגדיל או מד שמיים וכל מיני"

"מזה משקף מגדיל?"

"זה מין כזה עיגול זכוכית שכשמסתכלים דרכו הכול נראה גדול וקרוב יותר ואפשר לכוון כמה גדול אתה רואה כל דבר"

"איך זה עובד?"

"אני לא יודעת" היא הודתה, "אני יכולה לשאול את אבא שלי, הוא יודע"

הנהנתי בראשי, מאשר את התוכנית שלה כשאבא שלי יצא מהחנות עם המקל בידו. "קדימה ארי, אנחנו צריכים לצאת עכשיו אם אנחנו לא רוצים ללכת בחושך"

נאנחתי באכזבה, ציפיתי ללמוד איך המשקף המגדיל עובד, "ביי איגריד" נפרדתי ממנה לשלום.

"ביי ארי!"

אני ואבי פנינו לדרכנו, מתרחקים לאט לאט ומשאירים את סדנאת המכונאי ואיגריד מאחורינו.

 

למחרת אבי הראה לי איך הוא משתמש במקל כדי למדוד מרחקים ומשקלים, מסתבר שמה שחשבתי שהוא עיטורים ממתכת היה בעצם מערכת מורכבת של חוגות שסובבת כדי להפעיל את המקל ושהראו לך את התוצאות של המדידה. כשבחנתי אותו מקרוב התפלאתי, לא היה אפשר לראות בכלל מה גורם לו לעבוד.

חודש וקצת אחרי זה הגיע יום השוויון של האביב והצלחתי לשכנע את אימי ואבי לקחת אותי לעיר בשביל הפסטיבל.

כשהגענו לעיר כמעט ולא זיהיתי אותה. שלא כמו פעם קודמת בה הלכו רק מעט אנשים ברחובות העיר, עכשיו הייתה העיר מוצפת באנשים, ראיתי סוחרים הולכים עם עגלות צועקים את מרכולתם, ראיתי אנשים רכובים על סוסים ובהמות אחרות, ראיתי מדורות גדולות ועליהם הקדרות המסורתיות של יום השוויון ובין הבניינים ראיתי דוכנים גדולים המוכרים סחורות שונות. גררתי את אימי ואבי בין דוכן לדוכן, בודק מה כל אחד מהם מציע למכירה. לאט לאט התקדמנו ברחבי העיר כשאני מוביל. לאחר כמה זמן אימי עצרה אותי ליד דוכן של דברי מאפה וקנתה לכולנו מאפה קינמון, נעמדנו לא הרחק מהדוכן ואכלנו את המאפה החם כשראיתי את מה שחיפשתי. הובלתי את אימי ואבי אל הדוכן ואני עצרתי במרחק מה כדי לבהות בו ולהעריך את יופיו הרב, הדוכן של המכונאי היה אפילו יותר מרשים מהסדנא שלו. על הדוכן הסתובבו עורבים מתכתיים מצד לצד עוצרים מידי פעם כדי לנקר בו ומעליהם נעה מערכת מורכבת של כדורים גלגלי שיניים ומטולטלות. הדוכן עצמו היה עשוי מעץ כהה ויפה ועליו היה מצויר בצבעי זהב וירוק סמלו של המכונאי, הנחש הכרוך סביב גלגל שיניים. התקרבתי לאט אל הדוכן ועזבתי את ידי של אימי שהחזיקה בי, נופפתי בידי וצעקתי "היי איגריד" ראיתי אותה מסתובבת לכיווני ומנופפת בידה "היי ארי"

אני ואיגריד התרחקנו מהדוכן ומהורינו שפטפטו אחד עם השני. "אז גילית איך עובד משקף מגדיל?" שאלתי אותה, זה הציק לי במהלך הזמן האחרון שחפץ כזה קיים ואני לא יודע איך הוא עובד, תמיד הייתי ילד סקרן אתם מבינים?. היא הנהנה לחיוב בראשה והסבירה לי על מערכת העדשות שהרכיבו בתוכו. אחרי שהיא סיימה את ההסבר שלה היא גררה אותי אל הדוכן והראתה לי משקף מגדיל שאביה הכין, הוא נראה כמו עיגול זכוכית מלוטש ודק בעל מסגרת מתכת, בחנתי את הפלא המכני הקטן כשראיתי ניצוץ על צווארה של איגריד.


"זה תליון יפה" הצבעתי על התליון הכסוף שענדה לצווארה. היא חייכה והרימה אותו, 


"אתה רואה איך על צד אחד יש כתר ועל הצד האחר גולגולת? אבא שלי נתן לי אותו ליום הולדת שבע שלי לפני שלושה ימים, הוא אמר לי שזה היה של אמא שלי ושזה תליון שמביא מזל טוב!" תליון הכסף הבריק בידה הקטנה.

 

וככה התנהלו החיים שלי במהלך השנים הבאות, הייתי עוזר בחווה לסבי ואבי, ומידי פעם גם לאימי וורה במטלות הבית ומנצל כל הזדמנות לטייל אל העיר ולדבר עם איגריד. כל פעם שהייתי מגיע היא הייתה באזור הסדנא של אביה, תמיד צופה בו עובד ומקשיבה להסברים שלו על איך המכונות פועלות, ואני הייתי מצטרף אליה. מקשיב להסבריו וצופה באצבעותיו העדינות מבריגות ברגים ומניחות גלגלי שיניים במקומם במהירות מדהימה.

 

"זה עובד על מנגנון דומה למקל המדידה אבל במקום למדוד מרחקים או משקלים זה מודד את הזווית שלך יחסית לצפון ואז אם יש לך גם מקל מדידה ואתה משתמש בו כדי למצוא את המרחק מהנקודה הכי צפונית אתה יכול לדעת בדיוק איפה אתה על המפה"

"ומה אם מישהו מטה את המכשיר בטעות? הזווית תהיה לא מדויקת"

היא נדה בראשה "אתה אמור להניח אותו בקערת מים כשכל המשקל שלו תלוי על חוט אחז מהמרכז ואז היא תמיד יהיה ישר"

"הבנתי! הוא כמו צף על המים אז הוא נשאר מאוזן!"


"כן, אבל גם לשיטה הזאת יש בעיות. אבא חושב שאולי הוא יכול לפתור את הבעיה עם גירוסקופ אבל הוא לא מצליח לבנות אחד שיתאים לצורה האליפסית..."


"ארי!!!"

שמעתי את אבי קורא לי, בזמן האחרון באתי לעיר לבדי יותר ויותר אבל הפעם אבי התלווה אלי כדי לבדוק את שלומו של המכונאי. במלך שש השנים האחרונות כשבאתי להיפגש עם איגריד הוא גם התקרב לאביה ורצה לבוא ולהתעדכן במצבו של חברו. קמתי וניגשתי להיפרד מאיגריד כשהיא הפתיעה אותי בחיבוק חם, הרגשתי את זרועותיה הדקות כרוכות סביבי ואת גופה הקל נשען עליי, יכולתי להריח את שערה הבלונדיני מרוב הקרבה הפזית שהייתה בנינו באותו הרגע.  איגריד תמיד נמנעה ממגע של אנשים אחרים וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא הייתה קרובה אלי ככה, החזרתי לה חיבוק מהוסס והרגשתי שידי נוגעת במשהו מוזר על גבה אבל התעלמתי מזה, מנער את המחשבה ממוחי. "ביי ארי" היא התנתקה מהחיבוק והתרחקה ממני בצעד אחורה, "ביי איגריד" חייכתי אליה "נתראה!"

שבוע אחרי זה חזרתי אל העיר לבדי ופגשתי את איגריד ליד הסדנא של אבא שלה נופפתי אליה "איגריד!" ראיתי אותה מחייכת אלי ובאה לקראתי, "בוא ארי, יש מקום שאני רוצה להראות לך" היא תפסה בידי ומשכה אותי אחריה לפני שהייתה לי הזדמנות להתנגד, עקבתי אחריה שערה הבהיר מתנופף מאחוריה כשגוש חום עקף אותנו בריצה היא התעלמה ממנו והמשיכה לגרור אותי אחריה עד ששמענו קול קורא "היי! האחים הבלונדינים שמה תעצרו רגע" איגריד הסתובבה והבעה נעלבת על פניה "אנחנו לא אחים! אמנם שנינו בלונדינים אבל אתה לא רואה שהשיער שלו בגוון חול ושלי הרבה יותר בהיר" הגבר השמן שקרא לנו לעצור צחק, "בת כמה את ילדה?"

"שתים עשרה וחצי" היא ענתה לו בגאווה

"אני בטוח שיום אחד את תהי אישה מצוינת, אבל רק רציתי לדעת את ראיתם כלב חום רץ פה בסביבה"

איגריד החמיצה את פניה אליו ואני עניתי לו "כן הוא עבר בכיוון הזה" הצבעתי אחורה.

"תודה בחורי, הוו עצה ממני. תתחיל לברוח עכשיו כי אחרת לא יהיה לך סיכוי לברוח ממנה" הוא קרץ אלי והלך משאיר אותי לתהות בנוגע למשמעות המוזרה של דבריו. איגריד התעלמה ממנו והמשיכה לגרור אותי אחריה בריצה. בשלב מסוים יצאנו מחוץ לגבולות העיר אבל איגריד המשיכה ללכת כשידי נתונה בידה. עד שלבסוף הגענו אל עץ אגוז עתיק בעיקול נהר, במרחק של כקילומטר וחצי מהעיר. היא עזבה את ידי ופנתה אלי עם חיוך על פניה, "מה אתה חושב?"

"ממש יפה פה" אמרתי והיא הנהנה בראשה וחייכה אלי

"אבא שלי סיפר לי על המקום הזה, הוא אמר שפה הוא פגש את אמא שלי"

ניגשתי אל עץ האגוז והנחתי את ידי עליו ואז פניתי אל הנהר וטבלתי בו את אצבעותיי, המים היו קרירים ונעימים וקליפת העץ הייתה קשה ומחוספסת, ענפיו הסבוכים הטילו צל רחב על חלקת הדשא שמתחתיו. אספתי קצת מים בידי והשפרצתי אותם על איגריד שעמדה מאחורי ושמעתי אותה צווחת. צחקתי בקול רם ונעמדתי מולה


"תיראי אם מסתכלים בכיוון הזה אפשר לראות כמעט את כל העיר" הצבעתי אל הכיוון שהגענו ממנו והיא הסתובבה להסתכל על הנוף המרהיב. בילינו שם כמה שעות ודיברנו על הדברים שבדרך כלל דיברנו עליהם, אני ישבתי נשען על עץ האגוז והיא הניחה את ראשה בשקע הכתף שלי. כשכבר נהייה מאוחר התכוננתי לצאת חזרה אל החווה אבל לאיגריד היו תוכניות טיפה שונות בשבילי, היא הושיטה את ידה אל לחיי ולאט לאט נישקה את שפתיי. היה לה טעם נהדר, של וניל והתחושה של שפתיה הייתה נהדרת. לבסוף התנתקנו מהנשיקה שלנו וראיתי את הלחיים שלה מאדימות והרגשתי שגם הפנים שלי קיבלו גוון וורוד. "ביי ארי" היא אמרה בפתאומיות ורצה חזרה אל העיר "ביי איגריד" קראתי אחריה וקמתי ללכת חזרה לחווה מבולבל מהתפתחות האירועים האחרונים.


אחחח, אהבה ראשונה, איזה זיכרונות טובים ומתוקים.


בערך בחצי הדרך חזרה לחווה השמש שקעה מעבר לאופק, התעכבתי עם איגריד יותר ממה שתכננתי, לא שאני מתחרט על זה או משהו, אבל ציפיתי לחטוףצעקה או שתיים כשאני אחזור הביתה. כשהתקרבתי לחווה ראיתי מהכיוון שלה אור כתום פועם ברכות, שרפה? הרי כולם יודעים לא לשחק באש, כמה מסוכנת היא יכולה להיות! לכבות את המדורות להרחיק חומרים דליקים מהכיריים וכל שאר כללי הזהירות שסבי הנחיל בחווה שלו. חשבתי לעצמי והתחלתי לרוץ בשיא המהירות לכיוון החווה. כשהגעתי לחווה מתנשף עצרתי באימה מהמראה שנגלה לפניי.

 

החווה עלתה באש, כן, אבל לא המחזה הזה הוא מה שעצר אותי. מול החווה הייתה מוטלת על הרצפה הקשה גופתה של ג´ול בת הארבע עשרה טבולה בדם, איבריה המוצנעים חשופים מבעד לקרעי בגדיה וידיה מזדקרות מצדי גופה בזוויות לא טבעיות. התקרבתי לאט לאט כמו מתוך חלום אל גופתה של ג´ול והרגשתי את האש מהחווה מחממת את ראשי עד לרמה בלתי נסבלת כשהבנתי שהיא כבר לא בין החיים.

אמנם התרחקתי מג´ול ודארן בשנים מאז שפגשתי את איגריד אבל עדיין גרנו תחת קורת גג אחת, לא יכול להיות שהיא באמת מתה בצורה נוראית כזאת, חשבתי לעצמי. זה חלום, או הזיה או קסם. הרמתי את מבטי אל עבר החווה העולה באש וניסיתי בכל כוחי לראות מבעד לאשליה אבל במקום לראות את החווה כמו שזכרתי אותה, ראיתי דמות אדם מתקרבת לכיווני בין הלהבות.

כשדמות האדם התקרבה אלי יכולתי לראות שהוא היה לבוש כולו שחור חוץ ממעוין אדום על לוח ליבו שערו היה חום ועל לסתו במרובעת התנוסס זקן מנומס שהנקטע רק על ידי צלקת שנמשכה מלחיו הימנית עד לסנטרו, הוא מחזיק חרב נוטפת דם בזמן שהתקרב אלי מבין הלהבות וראיתי את טיפות הדם מטפטפות ממנה אל הקרקע. מבטנו נפגשו והרגשתי קור מתפשט בגופי.


אני רוצה להגיד שקפצתי עליו ואחרי שטיפלתי בו כיביתי את השרפה וחיפשתי את משפחתי אבל האמת היא שהייתי כל כך מפוחד ומחשבתי הייתה כל כך לא צלולה שפשוט הסתובבתי במקום ורצתי הרחק משם, נוטש את החווה שגדלתי בה מפחד שמה שהאיש הזה עשה לג´ול הוא יעשה גם לי. גיבור מסיפור אגדה כנראה היה נלחם באיש כדי להציל את הוריו וחבריו, אבל לא הייתי גיבור מאגדה. הייתי רק ילד בן שלוש עשרה שלא השתתף בשום קרב בחייו חוץ ממריבה עם דארן על הזכות לרכב על הסוס בדרך חזרה מהשדה. גם אם הייתי קופץ ונלחם באיש הזה לא היה לי סיכוי, הייתי נהרג בו במקום. אלה סוג המחשבות שהיו לי, אבל גם ידעתי שנטשתי את אבי אימי וסבי לחסדי האיש הזה והאש. אבל בכל זאת עיני דמעו מהעשן וראשי עוד צרב מהחום, אז המשכתי לרוץ. תכננתי לחזור אל העיר ואל סדנאת העבודה של אביה של אינגריד כדי להזעיק עזרה אבל בגלל החושך והחיפזון שלי איבדתי את דרכי חזרה אל העיר. מצאתי את עצמי משוטט בשדות לא מוכרים עייף מכדי להמשיך לרוץ ומפוחד מידי כדי לעצור.


בשלב מסוים עליתי על דרך סלולה כלשהי, לא ידעתי לאין היא מובילה או מאין היא באה אבל היה נוח יותר ללכת עליה וראשי עדיין כאב כאב נוראי מהחום, אז הלכתי על הדרך הסלולה עד שראיתי מרחוק אור מדורה ושמעתי קול אנשים. המשכתי עוד קצת מעבר לתשישותי מגיע ממש עד לגבול מעגל האור של המדורה לפני שקרסתי מתשישות ונתתי לתשישות לעטוף אותי בשינה חסרת החלומות.





הירשם לאתר כדי להגיב

4 תגובות
Spooky Amir3112
איזה כיף D:
עודכן לפני 50 ימים
Blue Rose
וואו. קיבלת מנוי ממני זה בטוח. ממשיכה לקרוא (גם בטוח ^^).
עודכן לפני 50 ימים
Spooky Amir3112
תודה
עודכן לפני 73 ימים
dragonfly
הו וואו
עודכן לפני 73 ימים
שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

המשך למשחק ערפדים
נשאלה לפני 4 ימים ע"י ✨ Pink Princess✨ (כרגע יש 230 תשובות)

ותמיד תזכרו:
נשאלה לפני 10 שעות ע"י 🎀 (כרגע יש 8 תשובות)


סיפורים נוספים
חוקים חדשים | מ.ת.א תקציר: בפנים. הנוקמים החדשים מ.ת/ התחלה מחדש תקציר: מתחשק לי להחזיר את המ.ת הזה קלפי מלחמה מ.ת תקציר: זה מבוסס על סיפור שלי באינסטגרם אבל אפשר להבין בלי גורדי השחקים / מ.ת.א תקציר: משחק תפקידים של בני נוער החיים במגדל גבוה עם 1000 קומות, ולא מודעים לעובדה שהכל יכול לקרות... אשמח אם תשתתפו אי דמיוני שקוראים לו צ´יצ´קריצ´קה הספר לא מתייחס לגזענות, אז לא לקחת אישית המטרה היא להנות מהסיפור תקציר: אגם קסום, כוחות על- מה כבר יכול להשתבש? שרביט האיזמרגד תקציר: אירועים משונים פוקדים את העיירה השקטה ביינברידג´: ילדים נעלמים, סופות חול מסתוריות ודמויות משונות שמופיעות ונעלמות באמצע הלילה. כשקייט בת ה-12 ומשפחתה עוברים לגור בעיירה המנומנמת, היא נאלצת להתמודד מול דברים שמעולם לא חשבה שאפשריים. תשאלו את ליידי באג תקציר: תשאלו את כוכבי הסדרה ליידי באג שאלות תשאלו את אגם ואלי תקציר: בורח לי רוטב במכנסיים מכורה (18 ומעלה) תקציר: סוטה Take Me With You || מ.ת.א תקציר: מיאו יאו תמונות ובדיחות של גיבורי האולימפוס תקציר: נראלי שהשם מדבר בעד עצמו Beautiful death תקציר: בפרק הראשון כי ככה אמרתי תקציר: נלי הצעירה מתגלה גאון ונשלחת לפנימייה בלונדון,אך אז העניינים מיסתבכים....... הוא אוהב אותי? | פאנפיק על סוי לונה תקציר: אחרי שמתאו עוזב לאיטליה לונה מאבדת את הזיכרון ושוכחת את כל הזיכרונות שלה איתו, לונה מתחילה את שנת הלימודים האחרונה בבלייק האם תגלה שהיא סול בנסון? ומה יקרה שמתאו יחזור ולונה לא תזכור אותו? (עלילות עונה 1 בלבד)



רשימת הפרקים:


תוכן עניינים
פרק ראשון
פרק 2 - קטארי חסר החרב - 2
פרק 3 - קטארי חסר החרב - 3
פרק 4.1 - קטארי חסר החרב - 4
פרק 4.2 - קטארי חסר החרב - 3.5
פרק 5 - קטארי חסר החרב - 4.5
פרק 6 - קטארי חסר החרב - 5
פרק 7 - קטארי חסר החרב - 6
פרק 8 - קטארי חסר החרב - 6.5
פרק 9 - קטארי חסר החרב - 7
פרק 10 - קטארי חסר החרב - 7.5
פרק 11 - קטארי חסר החרב - 8
פרק 12 - ג´וזף להבת הקיץ - 1
פרק 13 - ג´וזף להבת הקיץ - 2
פרק 14 - קטארי חסר החרב - 9
פרק 15 - קטארי חסר החרב - 9.5
פרק 16 - ג´וזף להבת הקיץ - 3
פרק 17 - ג´וזף להבת הקיץ - 4
פרק 18 - קטארי חסר החרב - 10
פרק 19 - קטארי חסר החרב - 10.5
פרק 20 - קטארי חסר החרב - 11
פרק 21 - קטארי חסר החרב - 11.5
פרק 22 - קטארי חסר החרב - 12
פרק 23 - קטארי חסר החרב - 12.5
פרק 24 - קטארי חסר החרב - 12.6
פרק 25 - פרק בונוס
פרק 26 - אפר בשורת האמת - 1
פרק 27 - אפר בשורת האמת - 1.5
פרק 28 - קטארי חסר החרב - 13
פרק 29 - קטארי חר החרב - 13.1
פרק 30 - קטארי חסר החרב - 13.2
פרק 31 - קטארי חסר החרב - 14 + ראיונות בונוס
פרק 32 - ייגריד בעלת הדם - 1
פרק 33 - ייגריד בעלת הדם - 1.1
פרק 34 - ייגריד בעלת הדם - 2
פרק 35 - ייגריד בעלת הדם - 2.1
פרק 36.1 - אפר בשורת האמת - 2
פרק 36.2 - אפר בשורת האמת - 2
פרק 37 - אפר בשורת האמת - 2.1
פרק 38 - ייגריד בעלת הדם - 3
פרק 39 - ייגריד בעלת הדם -3.1
פרק 40 - פרק בונוס
פרק 41 - קטארי חסר החרב - 15
פרק 42 - קטארי חסר החרב - 15.1
פרק 43 - קטארי חסר החרב - 15.2
פרק 44 - קטארי חסר החרב - 16
פרק 45 - קטארי חסר החרב - 16.1
פרק 46 - קטארי חסר החרב - 16.2
פרק 47 - קטארי חסר החרב - אפילוג


רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | עיר הציורים | עיר הלימודים | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!