התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
259 קוראים


החבר מהיסודי - הפרק הראשון
shlomiR | פורסם לפני 7 חודשים
  


הקדמה

אף פעם לא הייתי בודד. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי האדם שכולם מכירים ולא מקדישים אליו יותר מדי זמן מחשבה. תמיד היו לי קבוצת חברים טובים.  ביסודי, למשל, כל אחר צהריים הייתי מגיע למגרש ומשחק כדורסל ולאחר מכן הצטרפו החברים הטובים, ושיחקנו עד שהיה חשוך בכדאי להמשיך. לעומת זאת בחטיבה הייתי יותר מתבודד, את רוב היום בילתי בספרייה עם עצמי. לאחר חצי שנה היו לי חברים חדשים, חובבי קריאה. למדתי בתיכון רחוק מהעיר שלי ולכן נאלצתי לנתק קשר גם איתם. בתיכון החלטתי שאלמד תכנות, וכמעט כל היום השקעתי בלימוד תכנות ויצירת משחקים. הכרתי חברים חדשים, החיים שלי היו שלווים, לא רציתי ששום דבר יישתנה. לעולם אני לא אשכח את התאריך הארבע-עשרה לשתיים-עשרה אלפיים ושבע-עשרה  כי ביום הזה החיים שלי השתנו לחלוטין.

 

פרק 1

השעה הייתה שש בערב. ויום הלימודים הסתיים. ראיתי את ג´ניפר נולס מנופפת לי ויורדת לתחנת הרכבת. היא הייתה לבושה בחרמונית שחורה ומחממי אוזניים שחורים עם ציור של חתול בוכה, עיניה היו בצבע סגול כמו שזיף ושערה היה חום כמו אדמה של ערוגת פרחים, אבל היא צבעה לבלונדיני. אני יותר אהבתי אותה עם שיער טבעי, וכן, אפשר לומר שאני מאוהב בה.

אני חיכיתי לאוטובוס. ישבתי, הייתי בלי מעיל והטמפרטורה הייתה בערך שתי מעלות. הרגשתי שאני עומד לחטוף מכת קור. למזלי, עצרה מכונית שנוסעת לעיר שלי. התלבטתי אם לשבת מקדימה או מאחורה, אך ראיתי שהאדם שיושב מאחורה זז כיסא שמאלה. הוא הפנה עלי מבט. לא הצלחתי להבין מה הוא מרגיש אם הוא שמח, עצוב, מבוהל, מפחד, או כולם ביחד. החלטתי לשבת מאחור. הוא לבש סוודר לבן בלי שום ציור או מאפיין מיוחד, ושערו היה שחור קצוץ. הוא הרגיש מוכר, אבל לא הצלחתי להיזכר מאיפה.כל הנסיעה הוא הסתכל אלי, הבנתי שגם הוא זוכר אותי. התפללתי לאלוהים שיפסיק את זה. וברגע הזה הבנתי שלאלוהים יש חוש הומור מאוד מוזר, כי כמה שניות אחרי זה משאית בגובה ארבעה מטרים מהצד השני של הכביש נפלה עלינו, הילד שישב לידי קפץ עליי. האוזניים שלי צלצלו, התברר שהילד ספג את כל מה ש היה אמור ליפול עליי. הגוף שלו דימם, ובחלק מהמקומות הצלחתי לראות חתיכות מהבשר שלו, הייתי מבוהל כל כך שצרחתי חזק מספיק כדי לגרום לעצמי להיחנק. הסתכלתי עליו שוב כדי להבין את המצב. הוא החזיק את הגג של המכונית עם הידיים שלו (וכנראה גם את המשאית שנפלה על המכונית), הוא הצביע עלי ואמר לי לברוח. כשהסתכלתי עליו ראיתי שהיד שלו עשויה ממתכת עם כמה פיסות בשר שנשארו עלייה, שמעתי פיצוץ ולאחר מכן עוד משהו נופל. רצתי כמה שיותר רחוק הייתי לחוץ מדי מכדאי לחשוב פשוט ברחתי משם הכי מהר שיכולתי. כל מה שהצלחתי לדמיין זה את היד הרובוטית, הייתי יותר מדי מבוהל שעיוותתי את המציאות דמיינתי שכל העולם בהריסות, והילד הרובוטי בוער בלהבות ורודף אחרי. כל מה שעבר לי בראש זה לברוח, לאט לאט עיבדתי יציבות. מעדתי ונפלתי. נקעתי את הרגל, נשכבתי על הכביש ובכיתי. הייתי בטוח שהגעתי לגיהינום, התחלתי להתפלל לאלוהים שיסלח על החטאים שלי. לאחר התפילה נגבתי את הדמעות, כל מה שראיתי זה כביש כביש שומם ושקט. אני הרגשתי כמו האדם הכי מטומטם בעולם, נתתי לדמיון שלי להשתלט עלי, אבל אפילו אחרי שהבנתי שכל זה היה בראש שלי התמונה של הילד בלי היד לא יצאה לי מהראש, הכל בוער הילד מכוסה דם העין השמאלית שלו הייתה עצומה ונטף ממנה זרם ענק של דם הידיים שלו היו עצמות מתכתיות שדבוקות אלייהם חתיכות בשר ודם, כשהוא הצביע ליציאה הייתי הטוח שהוא רוצה לחנוק אותי, אבל הדבר הכי גרוע ומפחיד היה הפרצוף שלו. הוא לא הביע כאב או היתייחסות למה שקורא. ואז נזכרתי הילד עדיין שם, רצתי להציל אותו, כשקמתי הרגשתי את הרגל שלי נשרפת, אבל לא ידעתי שאסור לי לגרום לזה להפריע לי. רצתי להציל אותו אבל כשהגעתי למקום התאונה כל מה שראיתי היה אש. להבה אחת ענקית הבנתי שהמשאית שהתנגשה בנו כנראה הובילה נפט, לא האמנתי שברחתי והייתי יכול להציל את הילד, האשמתי את עצמי על כך שהילד מת. ראיתי בתוך הלהבה דמות זזה, רצתי שלושה צעדים וכל מה שעבר לי בראש היה "אני חייב להציל אותו!" אבל בצעד הרביעי עצרתי וחשבתי "אני לא גיבור, אני ילד בן 17 שרק רוצה לחיות את החיים שלו" בהיתי בשרפה, הרגשתי כישלון, הרגשתי שאני סתם ילד פחדן. רציתי לברוח אבל הייתי מבוהל מדי בשביל להזיז שריר, ראיתי את הילד יוצא מהשרפה, רציתי להוכיח לעצמי שאני לא פחדן רצתי לעזור לו, כל הגוף שלו הזיע העין השמאלית שלו דיממה הסוודר הלבן שלו עלה בלהבות, הוא היה נראה כמו שזכרתי אותו רק במצב הרבה פחות גרוע, אבל המבט שלו היה בדיוק כמה שזכרתי בלי שום רגש כלשהו, אני צעקתי לו להוריד את הסוודר. הוא הסתכל לי בפרצוף ואמר "לא צריך לצעוק אני ממש לידך" הילד הזה היה מסתורי בקטע מפחיד. אבל לא יכולתי לתת לו להישרף, החלטתי להוריד לו את הסוודר בעצמי, הוא בהה בי במשך ארבע שניות ואמר " לא שמתי לב שהוא בוער, תודה לך ג´ון" נפלתי מתוך בהלה, לא ידעתי מאיפה הוא יודע את השם שלי, הוא הושיט לי יד כדאי לעזור לי לקום. הסתכלתי ביד שלו וראיתי את העצם מתכת שלו, הרגשתי את הפחד זורם בגופי, לא הצלחתי להוציא צליל, היו לי יותר מדי שאלות בראש. הוא הסתכל עלי במבט אדיש ושאל "יש משהו שמפריע לך ג´ון?"  מאי..מאיפה אתה יודע את השם שלי? המבט שלו נראה מבואס, אבל אי אפשר היה לדעת. רציתי לברוח, אבל לא הצלחתי להזיז שריר. "בבקשה" התחננתי "בבקשה על תפגע בי". הילד ניער את הראש ואמר, "אני מצטער" הקול שלו השתנה, הוא היה היה הרבה יותר לחוץ. אבל באותו הזמן הרבה יותר אנושי. העניים שלו התרכבו, הוא המשיך לדבר "לא נסתי להפחיד אותך, אני אדם. ביסודי תמיד נפגשנו אחר הצהריים ושיחקנו כדורסל. היה את הפעם הזאת ש.." הוא עצר והתחיל לצרוח ולבכות. לא הבנתי מה קרה, הוצאתי את הפלאלפון מהכיס כדאי להתקשר למרפאה. הוא צרח "היד שלי!!!" הוא כיסה את האצבע אם היד השנייה. אמרתי לו "אל תדאג. אני מתקשר לרופא". "לא!!, לא לרופא" הוא גנח "אני אסתדר לבד" הוא נשם שלוש נשימות עמוקות ואמר "אני בסדר עכשיו" הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום. אני אסביר לך הכל אבל קודם, יש סיכוי אני יכול לישון אצלך?

"מי אתה חושב שאתה?" שאלתי ומבלי לחכות לתשובה נתתי לו אגרוף. "עכשיו תענה על כל מה שאני אשאל, ברור?" צעקתי

"ג´ון תרגע אני אסביר לך הכל עוד שנייה אבל לפני זה אני צריך שתעזור לי" הצלחתי להבין לפי נימת הקול שלו שהוא מנסה להרגיע אותי אבל אחרי הטראומה שהוא גרם לי לא הייתי יכול להקשיב לו. היה אפשר להבין לפי הפרצוף שלו שהוא מאוד רגוע במיוחד לאור העובדה שאחת מהאצבעות שלו קרותה, הרוגע שלו רק עצבן אותי יותר. תפסתי אותו בגרון והפלתי אותו על הכביש. הוא התחיל לדמם בפה מהאגרוף שנתתי לו, לא חשבתי שאני מספיק חזק בשביל לגרום למישהו לדמם. הצמדתי את הראש שלי לשלו וחזרתי על מה שאמרתי רק שהפעם צעקתי את זה חזק יותר "עכשיו תסביר לי מאיפה אתה יודע מה השם שלי, ולמה היד שלך ממתכת!"  הוא לקח שלוש נשימות עמוקות ואמר "בסדר, אני אסביר לך הכל, רק לפני זה בבקשה תרד ממני" הידקתי את ידי על גרונו, והרחקתי מעט את ראשי ממנו, הוא לקח נשימה אחת "אני רובוט. אבל שלא תבין לא נכון, כן יש לי רגשות, חלומות, מחשבות. אני בורח מהממשלה, הם רודפים אחרי בשביל להשתמש בי למחקרים שלהם. הם מענים אותי רק כדאי לבדוק איך אני אגיב, לפני כמה שבועות החלטתי לברוח. כבר ארבע ימים שלא אכלתי שתיתי או ישנתי. אני מתחנן בבקשה תעזור לי"

הסיפור שלו היה הזוי. אבל הייתה לי תחושת בטן שהוא לא משקר, "רציתי להאמין בכך שזה הסיפור, אבל היו כמה חורים בעלילה שלא יכולתי להתעלם מהם". "אם אתה רובוט למה שתאכל תשתה או תישן?" הוא הוריד את הידיים שלי ממנו והתיישב על הכביש "אני תוצר של ניסוי ליצור רובוט שפועל בדיוק בנאדם. 93% מהגוף שלי עובד בדיוק כמו גוף של בנאדם. הבעיה היא המוח, הוא לא מסוגל להבין מצבים כמו מוח אנושי והרגשות שלו עובדים בצורה שונה. אבל עדין יש לי רגשות אני עדין מרגיש את כל הסבל שהם גורמים לי" התחלתי לרחם עליו. רציתי להאמין לו אבל היה מספר דברים שהייתי חייב לקבל עליהם תשובה "מאיפה אתה יודע את השם שלי?" נפלה לו דמעה, הדבר הזה גרם לי לתהות ממה עשויה הדמעה, ואיך זה בדיוק עובד. "גם אתה ג´ון, גם אתה שחכת"

לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט שמעתי חריקה של מכונית. המחנכת שלי אריקה גולדברג יצאה מהמכונית, "ג´ונתן? ג´ונתן זה אתה?" בזמן שהיא רצה עלי ועוזרת לי לקום "תודה לאלוהים שאתה בסדר. עכשיו תסביר לי מה קרה" הוסיפה בשאלה הסתכלתי על הילד שהכניס את היד שלו לכיס. הסברתי לה על הטרמפ ועל איך הדברים הגיעו לסיטואציה הזאת, היא השאלה אותי על הילד. לא ידעתי מה לענות לה, האם להגיד שהוא סתם בנאדם שהיה איתי בטרמפ, או לספר לה על זה שהוא רובוט. וחוץ מזה אני תמיד הייתי שקרן גרוע, ידעתי שאם אני אגיד משהו זה ישמע חשוד הילד קם ואמר "אני בן דוד שלו, אני מבקר אצלו לסוף שבוע" דיברנו כמה דקות נוספות והסתבר שהיא גרה באותה שכונה שאני גר. היא ביקשה מאיתנו להיכנס למכונית בזמן שתתקשר למכבאי האש שיכבו את השרפה שנוצרה. בשנייה שהיא סגרה את הדלת הוא אמר "תודה לך, תודה שהסכמת לעזור לי" למרות שמעולם לא הסכמתי. בדקתי שהיא התרחקה מספיק ולחשתי "תהיה בשקט ותסביר לי, איך אתה מכיר אותי" הוא חייך, הרגשתי מעט רע על כך ששכחתי מי הוא.

"אני אדם. היינו החברים הכי טובים ביסודי, כל יום הלכנו למגרש ושיחקנו כדורסל. תמיד הצלחת לחטוף את הכדור, אבל כמעט ואף פעם לא קלעת. אני תמיד יישבתי בצד והסתכלתי אלייכם משחקים, עד שיום אחד בכיתה ד´ הצעת לי לשחק וגילתי שאני ממש טוב. תמיד עשינו סצנות אם לא שיחקנו ביחד. בכיתה ז´ מסיבה מסוימת הפסקת לשחק ונעלמת, ובגלל שהיינו בכיתות שונות ניתקנו את הקשר בננו. בכיתה ח´ עברתי לבית ספר פרטי כי הבית ספר אמר שאני תמיד בורח מהשיעורים ומתחצף למורים. אני עשיתי את זה כי הלימודים היו קלים מדי ולא כלכך מדויקים"

הוא ניגב דמעה. הייתה בננו שתיקה מביכה למשך כמה דקות עד שהמורה שלי נכנסה ושברה את הקרח, "אז, על מה דיברתם" היא שאלה. התחלתי להילחץ, לא ידעתי מה להגיד. הסתכלתי על אדם ועשיתי מבט של "תעזור לי". אבל הוא היה עם אותו מבט בדיוק, הייתי חייב לאלתר "דיברנו על הטריילר החדש של הנוקמים" אמרתי את זה כי ידעתי שהיא שונאת את הסרטים בסגנון הזה. היא העבירה נושא ואמרה "איך הולך עם החיבור שנתתי לך?" עניתי "אני אתחיל מחר" אבל ידעתי שאני אדחה את זה לרגע האחרון. הרכב לפתע נעצר, התברר שנהיה פנצ´ר. המורה אמרה "וואו כמה מזל רע יש לכם?" אני ואדם צחקנו צחוק מאולץ. סימסתי לאימא שלי שאני אגיע מאוחר ושהיא לא תחכה לי.

הצלחנו להגיע לביתי רק בשעה שתיים עשרה בלילה, היה לי מעט מאוד זמן שהיינו רק אני ואדם. ולכן לא יכולתי לשאול אותו עוד שאלות. אבל בזמן שכן היה לנו הצלחתי לשאול אותו "האם הדמעות שלו זה דמעה אמיתית?" הוא הסביר לי שהוא עובד בדיוק כמו בנאדם, וה7% שלא אנושי עצלו זה רק שהדרך שהגוף פועל. אבל הוא מגיב בדיוק באותה צורה, למשל שהלב שלו זה מכונה שמעבירה את הדם ואפילו פועלת פי שלוש יותר טוב מלב רגיל, אבל עם אי אפשר לעשות ניתוח להחלפת לב כזה כי הורידיפ יתפוצצו מעומס יתר של דם.

כאשר נכנסתי לביתי התפללתי שההורים ישנים. וההורים באמת ישנו אבל כשפתחתי את הדלת ראיתי את אחותי הקטנה בספה רואה סרט. היא שאלה "מי זה הבחור הזה?"





הירשם לאתר כדי להגיב

2 תגובות
שלי | אתה מתעטש כמו חתלתול ♥
ברנרד
עודכן לפני 225 ימים
שלי | אתה מתעטש כמו חתלתול ♥
ברנרד
עודכן לפני 225 ימים
שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

מכירים את זה שאתם משחקים עם אח שלכם באקס בוקס
נשאלה לפני 2 שעות ע"י save me (כרגע יש 4 תשובות)

לא באלי את היוםםםםםם (וואו כמה מוזר להקליד את זה)
נשאלה לפני 2 שעות ע"י שמאלה (כרגע יש 2 תשובות)


סיפורים נוספים
(14+) twerk תקציר: בפנים הרחק מכאן. תקציר: הרחק מכאן, זה ספר ההמשך לשקט שנשאר. הוא אוהב אותי? | פאנפיק על סוי לונה תקציר: אחרי שמתאו עוזב לאיטליה לונה מאבדת את הזיכרון ושוכחת את כל הזיכרונות שלה איתו, לונה מתחילה את שנת הלימודים האחרונה בבלייק האם תגלה שהיא סול בנסון? ומה יקרה שמתאו יחזור ולונה לא תזכור אותו? (עלילות עונה 1 בלבד) מלחמת העם מ.ת.א תקציר: העם שלכם שונה. אנשי האצולה רשאים לקחת בעלות על האנשים הרגילים ולעשות איתם מה שהם רוצים. ויש מלחמה- מלחמה גדולה שאי אפשר לעמוד בפניה... מפעל הזמנות לדמויות בעיצוב אישי תקציר: כאן תוכלו להזמין דמויות בעיצוב אישי, בסטייל הציורים שלי. חולצת פסים || מ.ת.א תקציר: בפנים קלפי מלחמה מ.ת תקציר: זה מבוסס על סיפור שלי באינסטגרם אבל אפשר להבין בלי מריקולס ליידיבאג & צ´אט נואר עונות 2+3 המידע || אריאנה ליידי נואר ♥ תקציר: ספר המידע, התאוריות והספוילרים של מריקולס ליידיבאג וצ´אט נואר חזר! בספר ישנם ספוילרים, תאוריות, מידע ופרקים חדשים אשר יצאו! בואו היכנסו לעולם של מריקולס! אפוקליפסהמ.ת.א תקציר: אבל לא בדיוק. מזהירה אני לא מכניסה כול אחד ספר הקטעים שלי תקציר: כל מיני קטעים תיתקרב אלי!(סוטה מאוד! 15+ לא להעתיק!) תקציר: כדי להיכנס!!!!!!!!!!!!!!!! הבלוג של קירקה תקציר: יום בחייה של פאנגירל, התעוררות מאוחרת, בית ספר, קריאה, קריאה, סדרות, אנימה, עיר הספרים, צרחות, התפאנגרלות, אנימה, עריכה, ציור, למה אני לא לוקה מגורינה???? סוף. מלחמת הערפדים || מ.ת.א תקציר: ונקווה שלא ימחק... רוחו של ולטר מ.ת.א תקציר: בפנים! אוהבת!



רשימת הפרקים:




רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | עיר הציורים | עיר הלימודים | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!