התחברות לאתר


רשימת הפרקים:
416 קוראים


גוונים של קיץ - הפרק הראשון
milkysky | פורסם לפני 5 חודשים
  


אני עומדת באמצע החדר, זקופה ככול שאני יכולה להיות בעודי מביטה לעבר הנער שיושב בנוחיות על המיטה שלי. הוא, מצדו, נראה רגוע ושלו לחלוטין, וקשה להאמין כי הוא שם לב לשינוי החד שהתחולל בי הרגע. 


מה שעיצבן אותי בו, ויתכן שגם היה הדבר שכל כך הערצתי לגביו זה שהוא תמיד נראה שלו ונינוח, ואפילו הקול שלו נוטה להישאר יציב גם בסיטואציות רגישות. מהיכרות עמוקה עמו, אני יודעת שהוא לא אחד שחושף רגשות, לפחות לא עם כל אחד. 


ועכשיו, בחיי שהייתי נותנת הכל בשביל להצליח לגרום לפנים שלי להישאר חתומות. אבל להסתיר את מה שאני מרגישה זה כנראה הדבר שאני הכי גרועה בו... הבעות הפנים שלי תמיד מסגירות אותי. 


אני יכולה להרגיש את זה, איך איך שהשפתיים שלי מתכווצות והגוף שלי קופא.

אני יכולה להרגיש את איך שהחדר פתאום מרגיש גדול יותר, את איך שפתאום נהיה קר יותר למרות שיוני עכשיו.


אני מנסה להזיז את שפתיי, אך הן רועדות.


בדחף רגעי, אני מרימה את ידיי על מנת לשלב אותן על חזי, אך משליכה אותן בחזרה אל צדי הגוף. אני יודעת שמעשה כזה מראה על חוסר ביטחון, וזה הדבר האחרון שאני רוצה להראות כלפי חוץ עכשיו. 


"את לא אומרת שום דבר?" הוא אומר לבסוף, עיניו מתמקדות בצמיד הפשוט שלידי. זה הצמיד שהוא קנה לי בכיתה ה´ כי הוא הוא ראה אותו בחנות וידע שאני אוהבת את הסוג הזה; בתקופה ההיא של פעם, כשהכל היה שונה... 


אני לא יודעת מה לענות, אז אני פשוט שותקת. הוא מרים את מבטו באיטיות עד שהוא נעצר על שלי. הוא מביט בי במשך רגע ארוך, כסוקר את פני, ואני רואה את הניצוץ של האש בעיניו לרגע אחד לפני שהוא מסיט את ראשו הצידה. ההבעה הנינוחה שהייתה על פניו לפני רגע התפוגגה.


זה היה מאוד נדיר שהוא נראה חסר שקט. הוא כמעט ולא נראה כמו עצמו עכשיו. 


שתיקה ארוכה שוררת בחדר, ועצם העובדה שהוא לא מסוגל להסתכל לי בעיניים מתסכלת אותי. אני פותחת את פי, ועוברים בראשי כל הדברים שאני יכולה להגיד, אבל כל מה שיוצא זה, "אני..."


נראה כי מוקל לו שפציתי את פי, משום שעיניו מוצאות את שלי בשנית.

 
"את... מה?" הוא שואל בשקט.


"אני מקווה שיהיה לך טוב," אני כמעט לוחשת, מנסה לשמור על קול יציב, אך מרגישה שאני לגמרי נכשלת.


דממה.



"וזה..." הוא אומר, " זה כל מה שיש לך להגיד?"


"מה עוד אתה רוצה שאני אגיד?" אני אומרת פתאום. אני בטח נשמעת כל-כך מגעילה, אבל האמת היא שאני פשוט מפחדת שהקול שלי יסגיר אותי.  שהפנים שלי כבר הסגירו אותי מספיק. והרי אני ראיתי איך הוא הסתכל עלי. את המבט בעיניו כשראה את ההשפעה של המילים שלו עלי.


"אני לא יודע," הוא ממלמל, ספק אלי, ספק לעצמו, "אבל תגידי משהו. כל דבר."


אני יודעת שלא יכול להיות שלו יותר קל מאשר לי. אני יודעת שאני סתם מקשה עליו, אבל ברגע הזה, אני פשוט לא מסוגלת לחשוב. כי כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה כאב. כאב חד ומפלח בחזי. כי לא יכול. לא יכול להיות ששמעתי נכון. לא יכול להיות שכל זה נכון. 


וזה כ"כ לא הוגן מצידו לצפות ממני להגיב בכזאת קלות. הוא מי שהפיל עלי את הפצצה, ולא אני עליו. מה אני כבר יכולה להגיד? מה הדבר הנכון להגיד?


הוא לוקח נשימה עמוקה, ואומר, "תראי, אני באמת לא ידעתי איך להגיד לך את זה." 


באותו הרגע כמעט צחקתי. זה כזה אבסורד. מה הוא חושב? שזה סרט דרמה כולשהו? זה כמעט נשמע כאילו שהוא נפרד ממני. טכנית, זה נכון, אבל במובן המצומצם יותר של המילה. הוא עוזב, יותר נכון. אבל לא רק אותי, אלא גם את כל השאר.


"כמה זמן אתה כבר יודע על זה?" אני שואלת את השאלה המתבקשת. לפי הדרך שבה סיפר את זה, לא קשה מדי להבין שהוא לא גילה את זה רק היום. 


"למען האמת, רק כמה שבועות." הוא עונה בפשטות.


"רק"? אני משתוממת. הוא ידע שהוא עוזב כמעט חודש, ובכל זאת, הוא בחר לספר לי את זה רק עכשיו, כמה ימים לפני תחילת חופשת הקיץ. "אני לא מבינה למה לא אמרתה לי קודם."


אני כועסת, ואני יודעת שהוא מרגיש את זה. הפנים שלו מתרככות, הוא כמעט נראה מלא חרטה.


"אני חיכיתי לרגע המתאים, כמו שאומרים," הוא מנסה להסביר.


"חשבתי שאנחנו החברים הכי טובים," אני אומרת. "חברים לא מסתירים אחד מהשני דברים. לא דברים כאלה גדולים."


"תקשיבי, אני נשבע שאני רציתי לספר לך. פשוט... זה קשה, אוקי? את יודעת מה אני עובר עכשיו? מה זה לעזוב את כל מה שאני מכיר?" הוא מתפרץ פתאום, כל חזותו הרגועה מתפרקת, ובמקומה מופיע ילד מפוחד ומתוסכל. כמעט ולא ראיתי אותו ככה. הוא לא נותן לאף אחד לראות אותו ככה. אף אחד חוץ ממני. "מה זה... לעזוב אותך? אני רציתי לעבור את החודש האחרון של בית הספר בכיף. לא לשמוע את כולם מרכלים עלי מאחורי הגב, ולראות את המבטים העצובים שלכם כי אתם יודעים שלא תראו אותי יותר, לא כמו פעם. אני פשוט רציתי לסיים ת´שנה כמו כל ילד רגיל, להעמיד פנים ששום דבר לא ישתנה..."


"אדם," אני ממלמלת בפליאה. כשהוא אומר את זה ככה אני מתחילה להרגיש רע עם עצמי. איך אני יכולה להיות כזאת אנוכית כשהוא צריך אותי? "אני... אתה צודק." אני לוקחת נשימה עמוקה. "אני פשוט לא יודעת איך לאכול את זה... רגע, זה... זה למה אף פעם לא השתתפתה בשיחות שלנו כשדיברנו על התיכון... אתה הולך לתיכון אחר, נכון?" אני שואלת ומרגישה דמעות בעיניי.


הוא נאנח בעצבות ומסמן לי עם היד להתקרב. אני ניגשת אליו באיטיות ואז נופלת אל זרעותיו. אני לא יודעת למה, אבל זה כבר מרגיש כמו להתראות. אני הולכת להתגעגע לזה, לחיבוקים שלו, לריח שלו, לקול שלו. אני מרגישה כאילו חלק ממני נלקח. 





הירשם לאתר כדי להגיב

6 תגובות
w
מהמממממממם
עודכן לפני 150 ימים
ל||נ||ה

עודכן לפני 154 ימים
. . . . . . .
את כותבת מדהים! אני פשוט נשאבתי.
עודכן לפני 154 ימים
✨ nightcore
את פשוט כותבת מדהים, את מסוגלת להביע רגש בכתיבה שלך. מדהימה. מנוי.
עודכן לפני 154 ימים
Korra
וואו. טולי... את חתיכת סופרת. ♥♥
עודכן לפני 154 ימים
[{[טונקס]}]
וואו, הכתיבה מקסימה בעיני ;) אני סופר דופר מחכה להמשך של זה...;)
עודכן לפני 154 ימים
שאלות פופולריות כרגע בעיר הספרים[פרסום שאלה חדשה]

במלון שאני בו החדר שקיבלנו זה פינק פלויד
נשאלה לפני 6 שעות ע"י 🇵​🇮​🇳​🇰 (כרגע יש 5 תשובות)

יבש פה
נשאלה לפני 6 שעות ע"י 🐈 (כרגע יש 7 תשובות)


סיפורים נוספים
The Fifth Wave| מ.ת תקציר: מבוסס על הגל החמישי. הסבר מפורט בפנים. בואו להירשם! D: ז´אנר: הרפתקאות, מדע בדיוני, נוער, מתח חוקים חדשים | מ.ת.א תקציר: בפנים. הנוקמים החדשים מ.ת/ התחלה מחדש תקציר: מתחשק לי להחזיר את המ.ת הזה מספריים ושלושה קווים | לינה תקציר: חמישה עשר. חמישה עשר קווים על היד היו כל מה שצריך בשביל להגיע למצב ´עומס קווים´ ולמות ממנו. אם הגעת לשלוש קווים התחלת להתבייש בעצמך, ובשבע אנשים התחילו להתאבד, בין אם זה ממבוכה, ובין אם הלב שלהם היה חלש מהרגיל. הקו השלישי של ברוק הגיע לא מזמן. יחי המלכה! || מ.ת.א משותף עם ארטמיס תקציר: בפנים היורשת תקציר: בספר ברודווי קולג´ תקציר: הגהלצגפ לא מעוניינת תקציר: בלה מילר. האגדה של העיר מוכרחה ללכת וללמוד בתיכון כמו כל נער ונערה בגילה. אך היא מעולם לא הייתה בתיכון, מעולם לא היו לא חברים. איך תצליח להסתדר בתיכון? מ.ת מחנה החצויים (איזה מקורית אני) תקציר: . בנים, אהבה, מצעד הגאווה. תקציר: .... ביגידות נעורים. תקציר: סוסי חברתה הטובה של המלכה קטרין מתהבת בארוסה ובליל נשף חייה משתנים לתמיד... חברות ואהבה מ.ת תקציר: תיכנסו ותגלו Fałling Stars || Star chan. תקציר: סיפורים קצרים וראנדומליים שאני כותבת כשיש לי זמן. עולם הטימטום / בלוג תקציר: היכנסו אל עולם הטימטום !



רשימת הפרקים:




רוצה לפתוח חשבון חדש ללא פייסבוק ? הירשם בחינם

או
אימייל:


סיסמא:


 



© כל הזכויות שמורות ל-עיר הספרים | תקנון האתר | עיר הציורים | עיר הלימודים | תוכן פוגעני/מפר זכויות יוצרים ? לחץ לדיווח!